טיול בדרום ספרד – קוסטה דל סול ורונדה

קוסטה דל סול הוא אזור החופים של דרום ספרד (חופי השמש בתרגום חופשי), אליו מגיעים תיירים רבים לנפוש ולהתרווח בחופשות בטן-גב. לאורך רצועת החופים ישנן עיירות קטנות, שבעבר התפרנסו בעיקר מדיג וכיום מתפרנסות מהתיירות הרבה המגיעה לאזור. בירת קוסטה דל סול היא מלאגה, אליה אפשר להגיע בטיסה, והיא גם נקודת עוגן טובה למי שרוצה לעשות טיול "כוכב" בחבל אנדלוסיה שבדרום ספרד. על ההרים שמעל קוסטה דל סול ישנם כפרים לבנים רבים, הנראים כאילו מישהו טפטף אותם, חלקם מפורסמים יותר מאחרים (ולכן גם מתוירים יותר).

אל קוסטה דל סול והכפרים הלבנים של חבל אנדלוסיה הגענו במסגרת טיול בדרום ספרד ברכב שכור, שהיה ההתחלה של טיול ארוך יותר שעשינו במשך שלושה שבועות בספרד ופורטוגל. את המסע התחלנו בטולדו וקורדובה העתיקות, מהן המשכנו לגרנדה וארמון אלהמברה, ולמחרת ירדנו מההרים הגבוהים של סיירה נבאדה אל חופיה הזהובים של דרום ספרד – קוסטה דל סול.

נהיגה בקוסטה דל סול

ישנן שתי אפשרויות לנסוע בקוסטה דל סול – דרך האוטוסטראדה (בתשלום) או בדרכים הצדדיות. נסענו לפרקים בדרך אחת ולפרקים בדרך אחרת, ולכן אנו יכולים לפרט על שתיהן. אם אינכם רוצים לנסוע בכבישים בתשלום, כוונו את מערכת הניווט ל"הימנע מכבישי אגרה", וכך הניווט יכוון אתכם לדרכים הצדדיות. ממה ששמנו לב, ברוב המקרים המרחק והזמן די זהים (לא היו עומסי תנועה בדרכים הצדדיות), אך הנסיעה קצת יותר מורכבת – יותר כיכרות, רמזורים וצמתים בדרך. עם זאת, הכביש הצדדי עובר רוב הזמן בסמוך מאוד לחוף הים, כך שתוכלו להיחשף לנופים יפים ולעבור דרך עיירות קטנות ויפות, ובזה יש קסם שאין בנסיעה בכביש האגרה.

כבישי האגרה ניתנים לזיהוי לפי השילוט בדרך ולפי מחסומי התשלום המופיעים במקטעים שונים. המקטעים די קצרים, וכל אחד עולה בין 5 ל-7 יורו, כך שנסיעה לכל אורך קוסטה דל סול בכביש האגרה יכולה לעלות הרבה כסף בסופו של דבר. בכניסה לכל מקטע יש מחסום בו לוקחים כרטיס (כמו כרטיס חניה). בסוף המקטע יש מחסום נוסף, בו מכניסים את הכרטיס ועל הצג מופיע הסכום לתשלום. בכניסה למחסום מצד ימין יש בדרך כלל עמדה בלתי מאויישת בה ניתן לשלם באשראי בלבד. לאחריה יש עמדות מאוישות בהן ניתן לשלם במזומן או באשראי. אפשר לשלם לפקיד בעמדה, ואם אתם נוסעים בשעות בהן אין פקידים אפשר לשלם בעמדה האוטומטית (מבלי לצאת מהרכב). הכל מאוד אינטואיטיבי ופשוט כך שאין ממה לחשוש.

קוסטה דל סול והכפרים הלבנים

לאורך החופים יש נקודות עצירה יפות ומהנות, ואטרקציות רבות גם לאלו המטיילים עם ילדים. לנו היה זמן מוגבל באזור (יום אחד בלבד) ולכן בחרנו רק במספר כפרים לאורך הדרך:

• הכפר Nerja – כפר לבן קטן השוכן בסמוך לחוף. האטרקציה המפורסמת בו היא טיילת הנקראת "המרפסת של אירופה", ממנה נשקף נוף לכל רצועת החוף של קוסטה דל סול. במקום ישנו שוק מזכרות, חנויות מותגים, מסעדות ובתי קפה כיאה לכמות התיירים המבקרים בו.
• הכפר Mijas – כפר לבן השוכן בראש הר הצופה אל קוסטה דל סול. מלבד הנוף היפה והסמטאות הציוריות, תוכלו למצוא חנויות מזכרות רבות (בעיקר חנויות קרמיקה), מסעדות ובתי קפה. פחות מומלץ להגיע ביום ראשון או בשעת הסיאסטה, שכן דברים רבים סגורים בשעות אלו. לבאים ברכב יש חניון סגור, נוח וזול במרכז הכפר.
• העיירה Marbella – ממוקמת גם היא בסמוך לקו החוף, מרביאה היא עיירה השייכת לעשירים אירופאים, שם הם בנו את הוילות שלהם ושם עוגנות היאכטות המפוארות שלהם. תוכלו למצוא בה חנויות מותגי יוקרה, ומסעדות מישלן. יש גם טיילת נחמדה. לדעתנו העצירה שם ממש לא חובה, ולא מצאנו בה עניין.

הכפר הלבן רונדה – עצירת חובה

אזור אנדלוסיה מלא בכפרים לבנים קטנים, הנשפכים על ההרים והגבעות באזור. בין קוסטה דל סול לסביליה (מרחק של כשעה נסיעה לכל כיוון) נמצא הכפר הלבן רונדה – Ronda – עצירת חובה לכל מי שמבקר באזור. כבר בנסיעה תוכלו להתפעל מהדרך היפהפיה. מומלץ לישון ברונדה לילה אחד, ולא להסתפק בעצירה של מספר שעות שכן היא מרהיבה ביופיה ויש בה ווייב שקשה להסביר.

לרונדה הגענו אחרי יום טיול בקוסטה דל סול שנגמר בעיירה לה לינאה דה קונספסיון, ואחרי חצי יום טיול בגיברלטר. משם עלינו לכיוון אזור הכפרים הלבנים. לנו בדירה שהזמנו דרך בוקינג בבעלותו של בחור צעיר ומקסים בשם קרלוס, שהסביר לנו על האזור ונתן המלצות למסעדות שוות.

רונדה ידועה בזכות הגשר ה"חדש" שמפריד בין העיר העתיקה והעיר החדשה. מאוד יפה להסתובב בה ביום ובשעות הערב. הגענו בשעות אחר הצהריים לעיר, לאחר סופת גשמים קצרה שהמטירה משקעים רבים על העיר. למעשה, הגשם הקצר היה כל כך חזק, שכל רחובות העיר הפכו למפלים, והבתים והחנויות הוצפו. כשהגענו לשם הגשם נרגע, אך התושבים עדיין ניקזו את המים בדליים ומגבים. קרלוס הראה לנו סרטונים של מה שקרה שם בשעה האחרונה טרם הגעתנו, וצוות חדשות ראיין את המקומיים למהדורת החדשות הארצית (ראינו את זה אחר כך בטלוויזיה, משעשע). הגשם רק ניקה עבורנו את העיר והאוויר ולא העיב על החוויה.

בשעת השקיעה יצאנו לטייל בעיר, עברנו ליד זירת השוורים העתיקה, והלכנו לאורך הטיילת הצופה אל הנוף ההררי והירוק שבסביבה (Mirador de Ronda). חצינו את הגשר (Puente Nuevo) ועצרנו בתצפית שלצידו כדי לראות את הגובה המרשים של הגשר והמצוק עליו יושבת העיר. משם המשכנו דרך סמטאות העיר העתיקה לתצפית מזווית קצת אחרת על הצד החדש יותר של העיר (Mirador de María Auxiliadora). מאותה תצפית יורדות מדרגות לנקודה שממנה אפשר לראות (וכמובן לצלם) את הגשר העצום מלמטה. רונדה היא ללא ספק המקום היפה ביותר שראינו בטיול, עם נופים עוצרי נשימה ושקיעה מהסרטים.

הרחוב הראשי בצד החדש יותר של רונדה נקרא Sevilla, שם תמצאו חנויות מותגים רבות (קיקו מילאנו, דקטלון, בנטון ועוד), חנויות המוכרות בשר חזיר, שוקולטריות, מסעדות, בתי קפה וברי טאפאסים רבים. זהו האזור התיירותי ולכן הוא גם מעט יקר יותר. קרלוס המליץ לנו להתרחק מעט מהמרכז וללכת לברי הטאפאסים המקומיים (רונדה קטנה והכל מאוד קרוב כך שלא מדובר בהליכה מרובה). אכלנו ארוחת ערב בבר הטאפאסים Las Caracoles. האווירה הייתה כיפית, המון מקומיים אכלו שם, אחד המלצרים דיבר אנגלית והיה מאוד אדיב. אכלנו ים של טאפאסים שווים וטעימים מאוד ויצאנו עם חשבון זול באופן מפתיע – 10 יורו לאדם! כל טאפאס עלה בין 1-3 יורו. בירות עלו 2 יורו לכוס שליש. בסוף פינקו אותנו בצ'ייסרים של משקה מקומי דמוי עראק. מושלם.

למחרת קנינו מצרכים בסופרמרקט והכנו ארוחת בוקר בדירה. משם יצאנו לכיוון סביליה דרך אזור הכפרים הלבנים. בדרך עצרנו ליד האגם והכפר Zahara de la Sierra בעלי הנופים הפסטורליים. לאחר מכן המשכנו ישירות לסביליה, שם בילינו שני לילות לפני שנפרדנו מספרד וחצינו את הגבול לפורטוגל.