בפרק הקודם (והראשון) של יומן המסע שלנו ביפן סיפרנו לכם על חוויית הטיסה שלנו לטוקיו ואיך נחתנו היישר לתוך שכונת שיבויה הסואנת. אבל זה היה כלום לעומת ההלם שחטפנו כשהגענו בערב לשכונת שינג'וקו… בפוסט זה נספר על היום המלא הראשון שלנו בטוקיו שהספקנו בו לא מעט, ועל הנסיעה מטוקיו לקיוטו ברכבת השינקנסן המפוארת והידועה.
בבוקר היום השני לטיול, שהוא למעשה היום המלא הראשון שלנו בטוקיו, אנחנו בג'ט לג אז מאוד קשה לקום בבוקר (שמונה בבוקר כאן זה 2 בלילה בישראל) אבל קמים בכל זאת כדי להתחיל את היום. ישבנו לאכול ארוחת בוקר בבית קפה שנמצא בסמוך למלון בשם Hoshino Caffe אבל היה מאוד לא מוצלח. ביפן לא אוכלים ארוחות בוקר כמו שלנו, והנסיונות שלהם לייצר אוכל בסגנון מערבי יוצאים מאוד מוזרים, ככה שהוגשו לנו פנקייקים ופרנצ' טוסט מתוקים עם סלט וביצה קשה מלוחים… גם הקפה היה קצת דלוח.
מפגש ראשון עם התחבורה הציבורית של טוקיו
בתחבורה הציבורית, למרות שהכל כתוב באנגלית וגם יש מספרים ואותיות לכל תחנה, דבר האמור להקל על ההתמצאות, קצת קשה להתמצא בכל זאת. יש כזה עומס, וכל כך הרבה קווים ויציאות ורציפים שאפשר ללכת לאיבוד מאוד בקלות. צריך להיות מרוכזים, להשתמש בגוגל מפס וגם לגלות תושייה. היפנים מאוד נחמדים ועושים מאמץ רב לעזור. בטוקיו כל מי שדיברנו איתו וביקשנו ממנו עזרה דיבר אנגלית וכולם היו מאוד אדיבים ונחמדים ועזרו לנו למצוא את הדרך.
בתחנת שיבויה רכשנו במכונות האוטומטיות כרטיסי IC של חברת Suica (הירוקים עם הפינגווין). משלמים פיקדון של 500 ין על כל כרטיס שמקבלים בחזרה בשדה התעופה בתום הטיול. את הכרטיס הטענו כל פעם בסכום של 2000 ין וכשעמד להיגמר הטענו שוב. רואים כמה כל נסיעה עולה כשמעבירים כרטיס ביציאה מהתחנה. הכרטיס לא תופס בנסיעות בין עירוניות כמו מטוקיו לקיוטו, אך ניתן להשתמש בערך הצבור בתחבורה הציבורית בתוך ערים שונות ביפן. יש גם הרבה חנויות, מסעדות ומכונות אוטומטיות שמקבלות תשלום באמצעות הערך הצבור בכרטיס IC.
אחרי ארוחת הבוקר נסענו בקו הימנוטה Yamanote הירוק והמעגלי מתחנת שיבויה לתחנת הרג'וקו Harajuku שם נמצאת נקודת ההתחלה של המסלול לכיוון מקדש מייג'י Meiji Shrine.
מקדש מייג'י בטוקיו
כבר בכניסה לשביל ההליכה ישנו שער טורי Torri ענק עם סמל פרח השמש המוזהב המסמל את משפחת הקיסרות מייג'י. טרם המעבר דרך השער העוברים והשבים קדים כמכבדים את הכניסה למקום קדוש. מעברו השני של השער העצום משתרע שביל הליכה של כרבע שעה עד שמגיעים למקדש עצמו. בדרך עוברים שער נוסף, כניסה לגני המקדש (לא נכנסנו) ושירותים נקיים ומסודרים מאוד (בניגוד לשירותים במקדשים פופולאריים אחרים ביפן, כמו פושימי אינארי למשל).
בכניסה הראשית למקדש ישנו שער טורי נוסף (קטן יותר) ולצידו עמדת היטהרות, שם שוטפים את הידיים ואת הפה מרוחות רעות ומיטהרים לפני הכניסה למקדש. דלתות עץ מגולפות ענקיות מכניסות אותנו לרחבת המקדש. מדהים כמה שערים ודלתות אדם צריך לעבור כדי להיכנס לכאן – סמל לקדושת המקום.
רחבת המקדש גדולה ורחבת ידיים. בפנים יש עץ תפילה ועץ עליו תולים משאלות. להכל יש הסברים גם באנגלית. המקדש הנמצא על במה מוגבהת סגור לכניסת מבקרים (כמו כל המקדשים) אך ניתן לצפות בו מבחוץ. כשהגענו לשם התרחש טקס במקום. נשים מבוגרות לבושות קימונו מסורתי ישבו בשורות שורות וצפו בכוהני הדת מבצעים טקס. לא הבנו כלום מהמתרחש או מהנאמר אבל זה היה יפה ומרשים, במיוחד הצליל של דפיקות התוף החזקות שסימנו את תום הטקס.
העוברים והשבים מטילים מטבע לתוך תיבת עץ גדולה, קדים פעמיים, מוחאים כף פעמיים וקדים פעם נוספת. חוויה מרוממת נפש וקסומה הייתה במקדש מייג'י. המקדש הראשון שביקרנו בו ביפן. הכנה טובה למקדשים של קיוטו.
אזור הרג'וקו ורחוב אומוטסאנדו
חזרנו חזרה בשביל הארוך מהמקדש אל תחילת המסלול – תחנת הרג'וקו. משם עשינו מעבר חד והמשכנו לרחוב טקשיטה Takeshita, עולם הצעירים. שם יש חנויות תחפושות, הלו קיטי, צעצועים לבני נוער, צמר גפן מתוק בכל צבעי הקשת, קינוחים מוזרים ועוד. מקום מגניב ומיוחד.
המשכנו להסתובב בשכונת הרג'וקו ברחובות השונים. יש כאן אזור של חנויות בגדים בסגנון ראפרים, חנויות היפסטריות ודוכני אוכל משוגעים כמו דוכן כריכי הלובסטר Luke’s Lobster שבו אכלנו.
בהמשך הסתובבנו ברחוב Omotesando שמזכיר קצת את שדרות רוטשילד עם עצים באמצע הרחוב, ובו חנויות מותגי יוקרה ומותגים בינלאומיים. עצרנו לנשנוש צהריים ברחבת האוכל של קניון Laofer (לא מוצלחת במיוחד).
מהרג'וקו חזרנו לאזור שיבויה ולמלון ברגל. בדרך תפסו אותנו דיילות חמודות של פסטיבל המאצ'ה שהתקיים בסמוך לאיזה בניין משרדים, אז קנינו משקה מאצ'ה אלכוהולי (מאוד מר) והמשכנו בדרכנו.
במקרה נתקלנו בפסטיבל מאצ'ה 
איך חטפנו הלם בשכונת שינג'וקו בטוקיו
אחרי מנוחת צהריים קצרה אך מאוד נחוצה, התלבשנו יפה ויצאנו לאזור שינג'וקו. כאן חטפנו את השוק של החיים. קודם כל – השעה הייתה פחות או יותר שבע בערב כשיצאנו לתחנת שיבויה ונסענו לתחנת שינג'וקו. כמות האנשים בתחנות הרכבת הייתה מטורפת ברמה שאי אפשר היה לראות לאן הולכים בתוך נחיל האנשים. אין לך סיכוי לעצור, להבין איפה אתה. סוג של כאוס מסודר שכזה, שהם יודעים היטב מה הם עושים ואתה לגמרי מבולבל. קו הימאנוטה היה עמוס ברמה שהדלתות לא הצליחו להיסגר ואנשים שעמדו בפנים נמרחו על הדלתות. המתנו מספר קווי רכבת עד שמצאנו קרון אליו הצלחנו להידחס בתוך ההמון. הנסיעה הייתה צפופה להחריד וחיבקנו זה את זו על מנת שיהיה לנו מקום. נדחפנו על ידי ההמון החוצה מהרכבת בתחנת שינג'וקו, התחנה העמוסה ביותר בעולם (במיוחד בשעה הזו כנראה). מדובר בתחנה ענקית עם מיליון יציאות. חיפשנו את היציאה הנכונה לכיוון המסעדה אליה הזמנו מקום מבעוד מועד. כשהגענו פז הייתה צריכה עשר דקות להירגע ולשתות משהו כדי לצאת מההלם.
שינג'וקו הוא אזור חיי הלילה, והוא נראה כמו טיימס סקוור על ספידים. כל הבניינים מוארים בשלטי ניאון זוהרים, הכל מאוד מסנוור. מיליוני אנשים מסתובבים ברחוב. המון מסעדות, ברים ומועדונים (כולל מועדוני זימה) יש באזור. אפשר ללכת שם בלי סוף.
מצאנו לבסוף את המסעדה שלנו – מסעדת Blackhole שמתמחה בגריל יפני (יאקיניקו) – במרכז השולחן יש מעין מנגל קטן, מקבלים לשולחן מגש עם כל טוב. הזמנו סט ב-5000 ין לאדם שכולל בשרים מסוגים שונים כמו פילה בקר, בשר ואגיו, בשר חזיר ופרגית ומעט ירקות. הנתחים חתוכים דק וקטן, מתאימים לאכילה בצ'ופסטיקס. על השולחן מוגשים גם סלט כרוב, אדממה, קערת אורז ורטבים לבשר. הרעיון הוא שאתה צולה לעצמך את הנתחים על הגריל ואוכל במידת העשייה הרצויה. הזמנו גם משקאות אלכוהוליים (בירה ושיכר שזיפים "אומאשו"). סעודה נהדרת וחוויה מדהימה! היה ממש כיף וטעים. סך הכל עלה לנו 12,000 ין שהם שווי ערך לפחות או יותר 350 ש"ח לזוג. לא זול, אבל גם לא יקר ביחס לתמורה.
מסעדת יאקיניקו (גריל יפני) בשינג'וקו
אחרי הארוחה הכבדה המשכנו להסתובב בשינגו'וקו, והגענו לאזור Golden Gai שבו יש סמטאות צרות וקטנות ובהן ברים קטנטנים וצפופים עם חמישה שישה מקומות בלבד. ברוב המקומות יש עלות לישיבה במקום לפני שמזמינים שתייה (בין 800 ל-1000 ין) והשתייה עצמה גם יקרה. נראה שהאזור איבד קצת מהאותנטיות שלו בגלל כמויות התיירים הרבות והרצון של המקומות לגבות מהם יותר כסף הופך את החוויה ליקרה להחריד, לכן החלטנו לוותר על התענוג. אבל החוויה של להסתובב בסמטאות הללו הייתה מעניינת ומסתורית. באחד הרחובות הרחבים יותר באזור אחר של שינג'וקו קנינו באבל טי (יש פה מיליון כאלה – איזה כיף!) ונסענו ברכבת חזרה למלון בשיבויה (הפעם היא הייתה "ריקה" והיה מקום לשבת, אבל גם מצב ריק פה נראה כמו שעת השיא ברכבת ישראל).
מטוקיו לקיוטו בשינקנסן
קמנו בבוקר במלון בשיבויה, טוקיו. התעוררנו יחסית מאוחר כי הלכנו לישון מאוד מאוחר בגלל הג'ט לג. ארזנו את המזוודות, אכלנו ארוחת בוקר במלון ששילבה בין אוכל מערבי לאוכל יפני (השף במסעדה לימד אותנו איך נכון להחזיק את קערת האורז ואיך לאכול דג יפני), היה יותר מוצלח מהבוקר הקודם…
משם יצאנו עם הציוד בקו ימאנוטה הירוק מתחנת שיבויה לתחנת Shinagawa ומשם החלפנו לקו השינקנסן מטוקיו לקיוטו. את הכרטיסים לשינקנסן קנינו יום קודם לכן בתחנת שיבויה. רכשנו כרטיסים לקרונות עם מושבים לא מסומנים (קרונות 1-3 ברכבת נאזומי). הרכבת הייתה עמוסה והיה קשה למצוא מקום, אך לבסוף ביקשנו בנימוס מאחד הנוסעים לעבור לכיסא אחר בכדי שנוכל לשבת יחד בנסיעה. את המזוודות והתיקים הנחנו מעל הראש והתיישבנו בנוחות ברכבת. הכיסאות מאוד מרווחים והנסיעה נוחה יותר מטיסה. בדרך אפשר לראות את הנוף ואפילו את הר הפוג'י עם העננים שעטפו אותו (זו הייתה הפעם היחידה שראינו אותו מלבד הטיסה חזרה). הנסיעה מטוקיו לקיוטו לוקחת כשעתיים ברכבת נאזומי (המהירה) שעוצרת רק בשתי תחנות בדרך.
מטוקיו לקיוטו יש שינוי דרמטי באוויר. עם ההגעה לקיוטו אנחנו כבר מגלים אווירה קצת אחרת מטוקיו, הרבה יותר רגועה ונינוחה. קיוטו פחות עמוסה, יותר שקטה, יותר אותנטית. מאוד נעים להסתובב ברחובות ולהיתקל בכל פינה במקדשים שממוקמים לעיתים בתוך שדרת קניות גדולה בין החנויות…
ביציאה מתחנת קיוטו לקחנו אוטובוס למלון להניח את המזוודות ויצאנו לטרוף את שוק נישיקי!
את המשך החוויה שלנו בקיוטו תוכלו לקרוא בפרק הבא של יומן המסע שלנו מטיול של חודש ביפן. רוצים לקרוא עוד על טוקיו? בסוף הטיול חזרנו אליה לשבוע שלם וכתבנו לכם המלצות נוספות.
4 מחשבות על “יומן מסע טיול ביפן – פרק 2 – מטוקיו לקיוטו”
הלם, זו באמת המילה הנכונה לתאר את המפגש עם טוקיו. יש בה משהו סוער ומסעיר וצריך זמן לעכל. פוסט נהדר על המפגש עם הכרך הגדול. המסעדה נראית מצויין. שומרת לפעם הבאה?
תודה אורית, איזה כיף לשמוע את זה ממומחית ליפן שכמוך 🙂
נסיים לעכל ונחזור כדי לחוות שוב!
האם יש שירותים ברכבת מטוקיו לקיוטו?
אכן יש שירותים, נקיים ומסודרים.