אחרי תקופה ארוכה של שהייה בבית, ערבוב בין הבית לעבודה ושגרה מתוחה – החלטנו שזה הזמן לקחת קצת חופש. בשנת הקורונה לא התאפשר לטוס לחו״ל וזה גרם לנו לא לקחת חופש כמעט בכלל, ככה שממש היינו זקוקים לזה. אחרי כמה שיטוטים באינטרנט ותסכול מהמחירים המופרזים של מקומות הלינה, הגענו כמעט במקרה למקום בשם ״צימר הבית״ בצפון רמת הגולן. משם כבר התחיל להצטייר לו מסלול החופשה הזוגית הרומנטית שלנו באזור רמת הגולן. זאת הפעם הראשונה שממש זרמנו על חופשה מבלי לתכנן יותר מדי מראש, כי רצינו מנוחה אמיתית, וזה עבד לנו מושלם. בפוסט זה ניתן לכם המלצות לטיולים, יקבים ומסעדות ברמת הגולן בעקבות הטיול שלנו שם.
לינה בצפון רמת הגולן
כאמור, הטיול שלנו התחיל להירקם מהחלטה ספונטנית להזמין צימר בגולן, וכמה שיותר רחוק מחיי היומיום שלנו בתל אביב – מה טוב. לגמרי במקרה מצאנו את ״צימר הבית״ בבירכת רם, שהיא למעשה אגם טבעי שנקווה בתוך לוע הר געש רדום. בריכת רם (בשמה העברי) ממוקמת בסמוך לכפר מסעדה ולמג׳דל שמס, ממש בעלייה לחרמון בקצה הצפוני של רמת הגולן. כבר בטלפון כשהתקשרנו להזמין, עומאר הבעלים של המקום היה מאוד אינפורמטיבי ואדיב וענה לנו על כל השאלות (בכל זאת, אחרי הקורונה צריך לברר דברים). המחיר היה הגון לשני לילות באמצ״ש ביחס לצימרים אחרים באזור והתמונות הפסטורליות עשו חשק להגיע.
ההגעה לצימר הבית ברכב, בין בתי הכפר, מטעי הדובדבנים והכרמים, הרגישה לנו כמו להגיע לכפר ציורי באירופה. זה ממש הזכיר לנו את הכפרים הלבנים בדרום ספרד. החנינו את הרכב וירדנו במדרגות אל תוך בוסתן משגע, שכמו נלקח מתוך ציור. עומאר סיפר לנו שבית משפחתו נמצא על בירכת רם כבר 120 שנה. בתחילה היה זה בית עשוי מקש וטיט ולאחר מכן אביו של עומר שיפץ את המקום והפך אותו לבית המשפחה וסביבו ארבעה חדרי צימר מעץ. עומאר למד פילוסופיה ומזרחנות באוניברסיטת תל אביב ואחר כך חזר לבית המשפחה והקים יחד עם אביו את עסק הצימרים.
החדרים עצמם פשוטים למדי (אל תצפו למשהו מפואר) וחסרים בהם מעט פריטים שימושיים כמו סבונים, כוס למברשות שיניים, מגבות רחצה נעימות וכדומה. אבל כל זה לא הפריע לנו, כי המקום עצמו כל כך יפה שאין שום סיבה להיות בחדר עצמו. המשפחה של עומאר אירחה אותנו באופן כה לבבי ומסביר פנים, שממש הרגשנו בבית. וגולת הכותרת של המקום – המרפסת על בריכת רם שגרמה לנו להרגיש כמו בחו״ל, והשרתה בנו רוגע מהדקה שהגענו לשם.
בבוסתן של צימר הבית יש צמחי תבלין לתה, עצי דובדבן (שעוד לא היו בעונה), תות שדה ותות עץ אפגני (ממנו קטפנו ואכלנו במקום). אפשר לשהות במרפסת ולהתבונן באגם, להסתלבט על הערסלים בין העצים ולקרוא ספר, או להשתכשך בג׳קוזי החמים והנעים על המרפסת הצופה לאגם – חוויה רומנטית בלתי נשכחת. יש מטבח חיצוני שאפשר להשתמש בו, מקרר לשים בו דברים, וכן מכונת קפה משובחת לקפה של הבוקר. הכל בשימוש חופשי. אפשר גם לעשות על האש במקום אם רוצים.
ארוחת הבוקר של צימר הבית שופעת ואדיבה, מלאה בכל טוב ממטעמי המקום – פיתה דרוזית, חביתה, שקשוקה, ירקות, לבנה וגבינות. עומאר ומשפחתו גם מתחשבים באלרגיות ובצרכים של האורחים מבחינת האוכל, סייעו לנו בכל מה שביקשנו, נתנו לנו המלצות היכן לטייל ולאכול ובאופן כללי עשו לנו את החוויה למרגיעה ומהנה כפי שציפינו שהיא תהיה. אנחנו ממליצים בחום להגיע לצימר הבית ולהינות מהשקט ומהנוף הפסטורלי של המקום המקסים הזה!
טיול של שלושה ימים באזור רמת הגולן
יש הרבה מה לעשות ברמת הגולן ובאמת שמדובר באזור עצום (ובעיקר בלתי מיושב) ככה שכדאי למקד את ימי הטיול לאזורים ספציפיים. אפשר לחלק את רמת הגולן לשלושה אזורים – דרום, מרכז וצפון. אנחנו מאוד ממליצים לתכנן את הטיול ככה שתוכלו לבקר בשלושתם בדרככם צפונה אל הצימר או בדרככם דרומה בחזרה הביתה. אנחנו היינו שם שלושה ימים באמצע השבוע, כך שהצלחנו להינות מכל האזורים. נפרט כאן את הטיול שלנו לפי ימים, אך תוכלו לתכנן את ההגעה למקומות לפי הזמנים והרצונות שלכם.
יום 1 – קשתות, שמן זית ויין לבן
את היום הראשון התחלנו בנסיעה צפונה ועלינו לדרום רמת הגולן דרך כביש 98 העובר בסמוך לגבול הירדני ועולה דרך חמת גדר לכיוון מבוא חמה. הדרך עצמה ציורית ויפה, אך גם קשה לנהיגה שכן הכביש צר ומתפתל ללא שוליים (סעו בזהירות!). התחנה הראשונה שלנו הייתה עין קשתות. אתר יפה ומתוחזק בסמוך ליישוב נטור, ובו קשתות אבן עתיקות עם מעיין, ובית כנסת עתיק שלפני כעשור שיקמו ושחזרו לתצורתו המקורית באמצעות טכנולוגיה ממוחשבת חדשנית.
הכניסה לאתר הינה בהזמנה ובתשלום מראש (בשל מגבלות הקורונה) דרך אתר האינטרנט. בהגיעכם לשער הכניסה התקשרו למספר הטלפון המצוין על השער על מנת שיפתחו לכם. לאחר שהחניתם את הרכב לכו בשביל קצר עד שיתגלה בפניכם מבנה סגור וממוזג, שם נמצאות קופות הכניסה. הסיור מתחיל בצפייה בסרטון קצר המספר על המקום וכיצד שיקמו את בית הכנסת העתיק שנהרס ברעידת אדמה. לאחר מכן תצאו בשביל הליכה נוח ומסודר אל עבר קשתות האבן והמעיין שלצידן, שם אפשר לנוח קצת תחת העצים בצל ולשמוע את פכפוך המים.
השביל ממשיך ומתפתל ועובר דרך תצפיות מרהיבות על נחל סמך והכינרת, עד שתגיעו לבית הכנסת העתיק, שאינו גדול אך מאוד מרשים ביופיו. מומלץ להקדיש למסלול הטיול הזה כשעה באיזי ולהינות מהמקום. יש נגישות לנכים. נציין גם שבסמוך לאתר העתיקות נמצאת מחלבת נטור שמוכרת גבינות עיזים ובקר, ושווה לבקר בה בתיאום מראש (אנחנו מפאת קוצר הזמן המשכנו הלאה).
לאחר הטיול הקצר בעין קשתות המשכנו בנסיעה למושב כנף, שם ממוקם יקב טרה נובה. תיאמנו הגעה מבעוד מועד, ואכן חיכתה לנו רוני הייננית החדשה של היקב, שבדיוק חגגה יומולדת (מזל טוב!). רוני המקסימה אירחה אותנו ביד רחבה והסבירה לנו לעומק על היקב, הכרמים, היינות ושמני הזית הנהדרים שהם מפיקים מזיתים אותם מגדלים במטעים באזור. טעמנו ארבעה יינות מבית היוצר של טרה נובה, ושני סוגים של שמן זית שהיו טעימים במיוחד. בשלב זה כבר התפתח רעב קל ולכן הזמנו פלטת גבינות וירקות שהייתה מוצלחת במיוחד וסגרה לנו פינה, ואף זכינו לטעום מהפירות הראשונים של עונת האוכמניות והתות האפגני. לא יצאנו משם מבלי להצטייד בשמן זית מסוג ארבקינה ובבקבוק יין לבן, אותו פתחנו בערב מאוחר יותר בצימר על שפת האגם.
מיקב טרה נובה המקסים נסענו נסיעה קצרה לשמורת הטבע גמלא הידועה כשמורת הנשרים. מדובר בשמורת חורף של החברה להגנת הטבע, כך שבקיץ היא פחות אטרקטיבית (גם עקב החום הכבד והמסלול החשוף לשמש). בשל מזג האוויר השרבי במיוחד שומרי השמורה ביקשו מאיתנו לעשות את המסלול הקצר ולנהוג באחריות, וכך עשינו. הלכנו במסלול התצפיות הקצר, צפינו על הנוף המרשים הנשקף על העיר העתיקה גמלא והמשכנו לתצפית הנשרים על הנקיק והמפל הראשון (הקטן יותר מבין השניים). עצרנו להתבונן מרחוק בכלוב הנשרים, אך הוא היה ריק מפני שימים ספורים קודם לכן שוחחרו ממנו חמישה נשרים לאחר שסיימו את תהליך האיקלום.
השמורה עצמה יפהפיה ואנחנו ממליצים מאוד להגיע אליה בחודשי החורף ולהינות מהטבע המרשים, אך סיכויים נמוכים שתזכו לראות נשרים ויש לקחת זאת בחשבון. למרות זאת, המאמץ האדיר שעושים עובדי השמורה לשקם את אוכלוסיית הנשרים ברמת הגולן לא יסולא בפז וביציאה אחד מהם ראה שאנחנו מתעניינים והראה לנו את הנשרים בכלוב המרוחק יותר דרך מצלמות מהנייד. אין ספק שמדובר בעוף דורס עצום ומרשים ביותר, שאנו מקווים שנראה יותר באזורנו.
משמורת גמלא המשכנו בנסיעה עד לצפון רמת הגולן, אל צימר הבית שם נחנו ונרגענו בג׳קוזי המפנק על מול האגם הפסטורלי. בערב יצאנו לפאב מקומי בסגנון אירי בשם ״גרין אפל״ בכפר מג׳דל שמס. צעירי הכפר המודרניים והחילוניים יותר הקימו מסעדות, פאבים ובתי קפה נפלאים ובשעות הערב האזור שוקק. אנחנו הגענו קצת לפני שיא עונת הדובדבנים והיה קצת שקט יותר, אבל מבחינתנו זה עדיף ככה. היינו כמעט לבד בפאב-מסעדה אבל האווירה הייתה נעימה מאוד, המוסיקה הייתה טובה, השירות היה אדיב ומקצועי והאוכל… איזה אוכל! ארוחת גורמה עם מנות ענקיות בחצי מחיר ממה שהיינו משלמים על ארוחת שף כזו בתל אביב. שתינו לימונענע גרוס ואכלנו חציל בטחינה, קבב על מצע פריקי עם ירקות צלויים וניוקי פטריות בחמאה ויין – היה פשוט מושלם! מומלץ בחום.
את הערב בילינו עם בקבוק יין לבן של טרה נובה על המרפסת שעל האגם, עם צלחת של אבטיח קר שחתך לנו עומר באהבה רבה. חופשה זוגית רומנטית בדיוק כמו שדמיינו לעצמנו. חלום.
יום 2 – החרמון בקיץ, שביל הנפט, ויין פורט בהר אודם
את הבוקר התחלנו בארוחת בוקר מפנקת ועשירה בצימר, כיד המלך. לאחר מכן התייעצנו עם עומר מה כדאי לעשות מפני שמזג האוויר היה חם ושרבי מאוד לטיול רגלי. בהמלצתו של עומר עלינו ברכב לאתר החרמון. לא חשבנו לעלות לשם מפני שאנחנו רגילים שלחרמון עולים רק בחורף, אבל מסתבר שאזור החרמון מקסים ומרהיב ביופיו גם בקיץ! ומכיוון שהיה מאוד חם, שם דווקא היה יותר צונן ונעים לטייל. הכניסה לאתר החרמון הייתה חופשית, והנסיעה אליו הייתה בנופים שלא ראינו מעולם בארץ והזכירו לנו קצת את ההרים בספרד ופורטוגל.
ניתן לעלות ברכבל לתצפית העליונה של החרמון בעלות של 54 ש״ח לאדם. יש גם אטרקציות שונות לילדים וסיורים מודרכים על הטבע בשמורה. אחרי שהצטלמנו עם איש השלג, הלא הוא הסמל הידוע של החרמון, בחרנו לוותר על הרכבל בשל הרוחות העזות והראות הלקויה באותו יום וירדנו חזרה לחניון התחתון, שם מתחיל החלק הראשון של שביל הגולן. המסלול עצמו הוא למיטיבי לכת ומטפס על החרמון עד התצפית העליונה. אנחנו הלכנו קטע קצר מאוד ממנו כדי להתרשם מהצמחייה הייחודית, הפריחה היפה ועדרי הפרות החמודים שהיו במקום.
לאחר מכן ירדנו ברכב מהחרמון, שוטפים את העיניים בנופים היפים של צפון רמת הגולן, דרך מבצר נמרוד המרשים ברקע, עד שהגענו לפנייה למצפה גולני בתל פאח׳ר שם מתחיל שביל הנפט. שביל הנפט או ציר הנפט הוא דרך ישנה ומשובשת שדרכה עבר צינור שהוביל נפט לאורך רמת הגולן. כיום כבר לא עובר שם צינור נפט ויש שם בעיקר פעילות צבאית באזור, אך הדרך נותרה (ואיננה מתוחזקת) והנסיעה בה מאוד יפה. לאורך המצוק המערבי של רמת הגולן נשקפות תצפיות לעמק החולה, קרית שמונה והאזור. שימו לב! נכון לעת כתיבת שורות אלה (קיץ 2021) הדרך איננה עבירה לכלי רכב פרטיים.
הדרך כאמור מתחילה במצפה גולני תל פח׳ר (לשם כדאי לכוון את הווייז שלכם) ומסתיימת בצומת ברוכים-קלע אלון על כביש 959. הנסיעה בה ארכה לנו כשעתיים וחצי כולל עצירות לתצפית. התחנה הראשונה הייתה האנדרטה לזכר חללי גולני שנהרגו בקרב על תל פח׳ר בשנת 1967 במלחמת ששת הימים. האתר שווה עצירה, במיוחד אם אתם עם ילדים, וגם אם אתם לא ממשיכים לנסוע על שביל הנפט, שכן ניתן להיכנס לבונקר עצמו ולראות במו עיניכם איך נלחמו החיילים בתעלות המוצב מתחת לאדמה – מאוד מרשים!
עם הגיעכם לחניה, תראו רכב משוריין ותצפית יפה לכיוון עמק החולה. השביל המוצל שבצידו ספסלי עץ יוביל אתכם לתצפיות נוספות עם הסברים על המלחמה ועל הקרב שהתרחש במקום, דרך אנדרטה ללוחמי גולני, ומשם ממשיך השביל למטה דרך תעלות הבונקר. המקום מאוד מסודר ומרשים ואנחנו נהנינו והחכמנו מאוד. שימו לב לא לרדת מהשביל מפני שהאזור מסביב מגודר מחשש למוקשים, תתדרכו את הילדים בהתאם.
מתל פאח׳ר המשכנו בנסיעה על שביל הנפט, שלאורכו תחנות שונות עם הסברים ותצפיות. האזור היה שקט ולא עברו בו רכבים מלבדנו. בדרך אף ראינו צבי מקפץ בצידי הכביש. טיול רכוב מקסים ומשתלם ביום שרב חם שכזה.
לאחר שיצאנו מציר הנפט המשכנו בנסיעה ליקב הר אודם עליו המליצה רוני הייננית של יקב טרה נובה ביום הקודם. את פנינו קיבלה בברכה שחר המקסימה, שהסבירה לנו על מסלולי הטעימות השונים שיש להם ועל היינות שנוכל לטעום במסגרתם. לקחנו מסלול טעימות המאפשר טעימה של שני יינות לבנים, שני יינות אדומים ושני יינות קינוח בעלות של 40 ש״ח לאדם. לא תכננו להיות שם הרבה זמן אבל האווירה הנעימה, קבלת הפנים של שחר וההסברים המפורטים שלה על המקום ועל היינות היו מרתקים ומעניינים וגרמו לנו לבלות שם זמן רב בלגימת היינות המשובחים של היקב!
אחד הדברים הייחודיים של יקב הר אודם הוא יינות הקינוח – שיכר הדובדבנים ויינות הפורט שמייצרים במקום. אם עד עכשיו דיברנו על כמה שהאזור מזכיר לנו את עמק הדורו בפורטוגל, הרי עכשיו הייתה לנו ההוכחה – יין פורט משובח שמיוצר ביקב הר אודם. ולא סתם יין פורט, יש להם גם פורט ״ענבר״ מענבי יין לבן(!), שלראשונה יצא לנו לטעום. לא יכולנו שלא לרכוש אותו הביתה, וכמובן שגם בבית מיהרנו לפתוח אותו ולהיזכר בחוויה הנהדרת של רמת הגולן.
כשראשינו סחרחר מעט מהיינות המעולים של יקב הר אודם ומסיפוריה המרתקים של שחר, חזרנו בחזרה לצימר הבית לנוח על הערסלים תחת עלוות העצים הנעימה. לאחר מקלחת ומנוחה קלה נסענו למג׳דל שמס, שם תיאמנו מבעוד מועד ארוחת ערב כמיטב המסורת במסעדה האותנטית הביתית ״אל יסמין״. המסעדה מנוהלת על ידי אם וילדיה מהכפר מג׳דל שמס. ההגעה לא פשוטה ודורשת ניווט ונהיגה בעליות הצרות והצפופות של הכפר, אבל לאחר שתמצאו חניה ותרדו במדרגות תגלו חצר קסומה בסגנון יווני אוריינטלי שתיקח אתכם לעולמות רחוקים בתחושה ובאווירה של המקום. המחיר פיקס (כ-120 ש״ח לסועד) ובו תקבלו שולחן מלא מלא במנות אותנטיות מכל טוב. והכל כל כך טעים שלא תוכלו להפסיק לאכול – מקלובה, קבבים, עלי גפן ממולאים, בשר בקר עם פטריות, תבשיל עדשים עם צמחי בר, קובה מטוגנת ועוד ועוד ועוד. אכלנו ואכלנו והתפוצצנו מרוב אוכל ולא יכולנו להפסיק. חוויה אותנטית בלתי נשכחת שלא יצא לנו לחוות בשום מקום אחר, ואירוח ביתי חם ורחב לב. שווה כל שקל וכל ביס.
יום 3 – תצפית על סוריה, גרפיטי ומעיין מרענן
אחרי ארוחת בוקר נוספת ומפנקת נפרדנו לשלום מבריכת רם, מעומר וממשפחתו המקסימה והתחלנו את הטיול ביום האחרון שלנו במסגרת החופשה הרומנטית באזור רמת הגולן. היום כבר מזג האוויר היה נעים יותר והשמיים התבהרו, מתכון מוצלח לתצפיות על האזור. התחלנו בהר בנטל שנמצא בסמוך למרום גולן, ממנו נשקפת תצפית על החרמון, הגבול הסורי ואזור עמק הבכא. צפינו בנוף והתרשמנו ממוצב התעלות שבו נלחמו כוחותינו. למי שמעוניין יש במקום בית קפה קטן וחביב בשם ״קופי ענן״. עיקר החוויה היא הלוקיישן המרהיב והנוף היפהפה הנשקף מן ההר.
בין הר בנטל להר אביטל הסמוך לו עוברת דרך צרה ומפותלת שאנו מאוד ממליצים לנסוע בה. אם תנווטו לנקודה 8 בשביל אלי כהן שעובר ברמת הגולן תוכלו לנסוע באותה דרך. הדרך עוברת בינות כרמים השייכים ליקב רמת הגולן, כאשר הרי החרמון משמאלכם עם פסגות מושלגות, ממש כמו באירופה 🙂
המשכנו בכביש לכיוון בית המפקדה הסורית על כביש 98. הכניסה בדרך כורכר קצרה ועבירה לרכב פרטי. בכניסה למבנה תמצאו פסל של מנעול המסמל נקודה נוספת בשביל אלי כהן לאורכה של רמת הגולן. המבנה הגדול שלמולכם שימש בניין מפקדה סורית. כיום הוא נטוש ובתוכו נעשו עבודות גרפיטי רבות, חלקן של אומני רחוב מוכרים בארץ (זיהינו כמה עבודות של אומנים שראינו בסיור הגרפיטי שעשינו בתל אביב). יש גם אפשרות לסרוק קוד קיו אר בכניסה לסיור וירטואלי וחדר בריחה במקום, אנחנו ויתרנו והתרשמנו מן האומנות בסיבוב קצר. חשוב לומר שמדובר בבניין נטוש והרוס מהפצצות, ולכן יש לנקוט יתר זהירות והאחריות על הביקור היא עליכם. מומלץ לבוא בנעליים סגורות ולא להיכנס לשם עם ילדים קטנים.
המשכנו על כביש 98 דרומה ועצרנו לתצפית יפה במצפה רונן על הגבול עם סוריה והעיר קוניטרה (הישנה והחדשה) וכמובן על הר החרמון המתנשא על כל העמק. יש שם מסבירון המסביר על הגיאוגרפיה באזור. זו גם הכניסה הרגלית לפארק הוולקני (הכניסה ברכב היא קצת יותר דרומה על אותו הכביש) אבל לצערנו הוא היה סגור, וגם היה חם מדי בשלב זה לבקר במקום כה חשוף לשמש, אז רק התבוננו בו מלמעלה.
סיימנו את הטיול שלנו בצפון רמת הגולן והמשכנו דרומה על כביש 98 הנוסע לאורך הגבול דרך ערבות רמת הגולן. שטחים עצומים של אחו, עם ביצורים ישנים וטנקים עתיקים שמבצבצים ביניהם מדי פעם. שיממון זו הגדרה מצוינת לאזור הזה של הארץ, אבל זה אזור שלא היינו בו מעולם ולכן ראינו בזה חוויה בפני עצמה. לאחר כשעה נסיעה עצרנו להתרעננות בעין פיק הנמצא בסמוך ליישוב אפיק בדרום רמת הגולן.
עין פיק הינו מעיין קטן ונסתר אליו מגיעים בשביל הליכה נוח קצר העובר דרך כפר עתיק נטוש, מרפסת נוף מרהיבה על הכינרת, וגרם מדרגות שעובר בתוך סבך של עצי תאנה ושיחי פטל.
לבסוף תתגלה בפניכם בריכת קצינים קטנה עם מים קרירים ונעימים, שבסמוך לה אזור ישיבה קטן ומוצל. מדובר במקום קטן ובריכה קטנה, כך שבמידה ויש בחניה יותר מארבעה-חמישה רכבים כנראה שהיא תהיה מלאה.
לאחר ששכשכתם רגליים או טבלתם באופן מלא בבריכה (היא בעומק של כמטר שמונים) המשיכו בשביל צר העובר לצד הבריכה בין העצים ותגיעו למקום הנביעה, שם תמצאו מעיין קטן מטפטף בין הסלעים עם בריכה טבעית קרירה ויפה עד מאוד. זה המקום המושלם לפתוח פק״ל קפה, להצטנן ולהירגע.
לאלו המעוניינים במסלול יותר ארוך, או אם עין פיק עמוס מדי, נמליץ לכם על מסלול נוסף שנמצא בסמוך, אותו שעשינו לפני מספר חודשים. המסלול נקרא שביל הבוסתנים והוא מתחיל במצפה השלום ליד כפר חרוב – תצפית מרהיבה, מהיפות ביותר בארץ, על כל הכינרת והאזור. מהמצפה יורדות מדרגות מתכת הממשיכות למסלול מוצל קצר עד לבריכת קצינים קטנה (בדומה לעין פיק), סביבה יש יותר מקום מוצל לשבת. אפשר גם להמשיך במסלול רגלי מעגלי שעובר דרך נוף יפהפה על הכינרת ומסתיים בחזרה במדרגות, אך המסלול הזה לא מאוד מתוחזק ומלא בעשבייה גבוהה וקוצנית ולכן איננו מומלץ עם ילדים קטנים או בחודשי הקיץ החמים. מומלץ ללכת עד בריכת המעיין ולחזור במדרגות למצפה.
ואם בא לכם ויש לכם זמן לשתי עצירות קצרות נוספות – נמליץ על ביקור קצר של כחצי שעה באתר העתיקות כורסי (יש להזמין כניסה מראש באתר רשות שמורות הטבע), וקפיצה נעימה לנמל עין גב על גדות הכנרת.
לסיכום
רמת הגולן היא יעד נהדר לטיול זוגי רומנטי, במיוחד באמצע השבוע בחודש מאי, אז אין המון מטיילים שפוקדים כל עץ רענן. אנחנו ממליצים לכם בחום לקחת כמה ימים להתנתק ולהרגיש כמו בחו״ל באחד האזורים היפים והמיוחדים ביותר בארץ, שלרוב יוצא לבקר רק בחודשי החורף הקרים והמושלגים אך יש הרבה מה לעשות ברמת הגולן גם בעונות אחרות! בחודשי הקיץ מתקיימת עונת הקטיף (דובדבנים, פירות יער ועוד) ואז יש אטרקציות נוספות ברמה ששווה לעשות עם ילדים. אנחנו פשוט לקחנו את הזמן, הורדנו הילוך ונהנינו מהשקט ומהמרחבים. בתקווה שנוכל לחזור לטוס לחו״ל בקרוב…
