מי מכם שמתכנן טיול לקובה בוודאי שמע או קרא על העמק הפסטורלי של ויניאליס (Viñales), אחד מהיעדים התיירותיים הפופולאריים בקרב מטיילים בקובה. העמק שוכן במחוז Pinar Del Rio שנמצא ממערב להוואנה, מרחק של כשעתיים וחצי נסיעה. הייחודיות של עמק ויניאליס היא בנוף המרשים של הרי הגיר העוטפים אותו ויוצרים צורות מיוחדות. כמו כן, בעמק ויניאליס מגדלים קפה, טבק וגידולי חקלאות נוספים. מכיוון שמדובר בשמורת טבע, חל איסור על השימוש בחומרי הדברה כימיים וכן בשימוש במכונות לצורך עיבוד האדמה, ולכן המקומיים מקיימים משק חקלאי הנשען על מסורות עתיקות כמו שימוש בשוורים וסוסים, מחרשות עץ והדברה טבעית. הכפר ויניאליס מהווה מרכז שממנו ניתן לצאת לטיולים בעמק, לראות את הנופים היפים ולבקר בחוות ייצור סיגרים, קפה ורום. מכיוון שרוב הדרכים באזור אינן סלולות, מקובל לצאת לטיול רכיבה על סוסים של מספר שעות עד יום שלם בדרכים הבוציות העוטפות את הכפר, אשר במסגרתו נחשפים גם לחייהם של המקומיים הגרים באזור.
הגעה מהוואנה אל ויניאליס
במסגרת ירח הדבש שלנו בקובה, נסענו מעיר הבירה הוואנה לביקור של יומיים בכפר ויניאליס, נסיעה שארכה כשעתיים וחצי. את הנסיעה ארגנו דרך בעלת הקאסה שבה שהינו בהוואנה, מריה הלנה, שסידרה לנו קולקטיבו (מונית משותפת) בעלות של 20 קוק לאדם. הרכב היה רנו חדש וממוזג כך שהנסיעה הייתה בסך הכל מאוד נוחה. בפוסטים הקודמים שלנו סיפרנו לכם שבקובה יש יחס אחר לזמן. כאן, בנסיעה מהוואנה לויניאליס נוכחנו לגלות שכדאי לקחת בטיול הרבה "ספיירים", שכן לקובנים יש לפעמים תכניות קצת אחרות משלנו. הנהג, בחור צעיר ונחמד שאינו דובר אנגלית, היה צריך לעשות כל מיני "סידורים" בדרך. ראשית, הוא ראה מוכרת עגבניות לצד הדרך, אז ברור שהוא יעצור לקנות לאשתו קצת עגבניות לארוחת ערב. אחר כך, הוא נסע דרך שכונה בפרברי הוואנה שם הוא עצר באיזה שוק ופשוט נעלם לרבע שעה כדי לקנות מנעול ובריח. לאחר עוד כשעה נסיעה הוא עצר בצד הכביש המהיר לאסוף חבר שלו שהצטרף אלינו לנסיעה ובשלב מסוים הוריד את אותו חבר ביעדו. בקיצור, לא כל כך עניין אותו שיש באוטו תיירים שרוצים להגיע ליעדם מוקדם כדי להספיק לטייל קצת. ככה זה בקובה, צריך סבלנות.
לינה בויניאליס
מהדרך אפשר לראות את הנופים היפים עם עצי הקוקוס, הרי הגיר הירוקים ומרכבות הסוסים בצד הכביש ולהבין שאנחנו כבר מזמן לא בעיר, אלא הגענו למקום בו הזמן באמת עצר מלכת. בקישור הזה תמצאו אפשרויות לינה מגוונות באזור Pinar Del Rio ועמק ויניאליס. הקאסה שבה ישנו נקראת Villa Vista al Valle. הזמנו אותה דרך האתר שלהם לאחר שקראנו הרבה המלצות, בעלות של 30 קוק ללילה (מחיר קצת גבוה ביחס לממוצע). ארוחת בוקר הייתה בתוספת של 5 קוק לאדם. הקאסה הייתה קצת מרוחקת ממרכז הכפר ויניאליס, כך שהייתה מעט הליכה, אבל מהמרפסת נשקף נוף משגע של כל העמק והרי הגיר המונומנטליים. בשדה שבחוץ התהלכו להן תרנגולות שליקטו פירורים מהאדמה. הרגשנו שאנחנו ישנים בצימר באמצע הטבע. זה נכון שהטבע גם קצת נכנס אלינו לחדר (קצת ג'וקים ויתושים ואפילו צפרדע אחת), אבל זה לא משהו שאי אפשר להתמודד איתו, ובהחלט שווה את התחושה הכפרית. הבעלים של הקאסה אוזיריס, ואשתו דוניה, קידמו אותנו בברכה והיו מאוד אדיבים ונעימים, למרות האנגלית הרצוצה של שניהם. הם הזמינו עבורנו טיול סוסים למחרת וסידרו לנו גם את המונית לטרינידד. החדר היה גדול ומרווח, נקי ומסודר. המקלחת הייתה משופצת ויפה עם זרם מים חזק ומים חמים כמו שצריך.
אטרקציות בויניאליס
מכיוון שהגענו לכפר בשעות הצהריים המאוחרות, כבר לא היה הרבה מה לעשות, אז ניסינו לנוח ולהינות מהאווירה הכפרית. ממרכז הכפר לקחנו מונית למלון לוס ג'זמינס (Los Jazmines) שעלתה 5 קוק. המלון די ישן ולא מתוחזק אבל יש מעליו מרפסת גדולה עם בר קטן בו אפשר להזמין משקאות ולהתבונן בנוף המרהיב על כל עמק ויניאליס. למלון גם יש בריכה קטנה וחמודה שאפשר בתשלום להתרחץ בה. למי שצריך, יש במלון גם חנות קטנה למוצרי הגיינה בסיסיים וקצת בגדים. בילינו שם כחצי שעה בצילומים של העמק ולקחנו מונית חזרה לקאסה (יש שם כל הזמן מוניות אז אין מה לדאוג). היה מאוד נעים לשבת לעת ערב במרפסת של הקאסה ולשתות מיץ פירות בעת שהשמש שוקעת מעבר להרים. חוויה בלתי נשכחת.
בילוי ערב בויניאליס
בערב יצאנו לקאסה דה לה מוסיקה של ויניאליס שנקראת Centro Cultural Polo Montañez ונמצאת בפינת הכיכר המרכזית מאחורי הכנסייה. הדלתות נפתחות בשעה 21:30 אבל ההופעה והרקדת הסלסה מתחילות כשעה לאחר מכן. מהר מאוד המקום נהיה צפוף אז אם אתם רוצים לתפוס שולחן כדאי להגיע מוקדם. המשקאות בפנים קצת יקרים אבל בכל זאת הזמנו מוחיטו כדי להיכנס לאווירה. בכניסה פגשנו תיירת מסן פרנסיסקו שישבה איתנו באותו ערב והחלפנו חוויות. המוסיקה הייתה טובה (סלסה בעיקר) והיו הרבה אנשים ברחבה שהייתה תחת כיפת השמיים. המקומיים הקימו תיירות לרקוד איתם ועשו שמח. בין לבין חבורת רקדנים עם תלבושות נוצצות עשתה שואו. למרות שאנחנו לא רקדנים נהנינו מאוד מהאווירה החמה והביתית שיש במקום ומהמוסיקה הסוחפת. למי שרוצה להתחיל את החוויה מוקדם יותר, ממול לכיכר הראשית יש בר בשם Casa de la Cultura Marina Azcuy שבו מתקיימות הופעות סלסה דומות המתחילות בשעה 19:00. המקום אינו פעיל בסופ"ש.
טיול סוסים בויניאליס
למחרת בבוקר (יום שבת) יצאנו לטיול סוסים אותו הזמנו ערב לפני מבעלי הקאסה. הטיול היה כ-4 שעות ועלה 20 קוק לאדם (5 קוק לשעה). המדריך, לבוש כמו קאובוי אמיתי, אסף אותנו יחד עם זוג תיירות נוספות מהקאסה ויחד הלכנו ברגל למקום שממנו יוצאים הטיולים. פז קיבלה סוס בשם קרמלו ורוני קיבל את מוחיטו. קרמלו היה מאוד תחרותי ותמיד רץ להיות ראשון. מוחיטו לעומת זאת, לא מיהר לשום מקום ובעיקר היה עסוק בחיפוש אחר פיסת עשב לנשנוש. הסוסים יודעים את הדרך היטב, כמאמר הגברת שפגשנו בחוות הטבק – "הסוסים שלנו הם סמי-אוטומטיים". ואכן כך. רכבנו בטור כאשר המדריך מאסף ומדי פעם כשהסוסים האטו קצת הוא צעק להם "קבאיו!" (סוס בספרדית) והם הגבירו את הקצב. הדרכים היו מאוד בוציות ולסוסים לא היה כל כך קל, ולכן הרכיבה גם הייתה קשה. כמה ימים אחר כך עוד הרגשנו את שרירי הישבן דואבים…
המדריך דיבר קצת אנגלית אבל לא היה מאוד להוט להסביר לנו. מדי פעם הוא זרק איזה הסבר קצר על מה שרואים בדרך. אבל הוא היה מאוד נחמד ואדיב. בדרך רוכבים בנופים היפים של העמק, עם השדות החקלאיים, הדרכים הבוציות והבתים הקטנים בהם מתגוררים תושבי המקום. במהלך הטיול עצרנו בחוות קפה וטבק, שם הסבירו לנו על גידול הקפה והייצור של הסיגרים. עשו לנו גם הדגמה איך מגלגלים סיגר ונתנו לנו לעשן אחד מסוג קוהיבה. ניתן לקנות במקום קפה, דבש, רום המיוצר במיוחד שם מגיואבות שגדלות על ההרים וכמובן סיגרים. קצת עלויות: 4 קוק לסיגר, 20 קוק לבקבוק רום ו-35 קוק לסט של רום, דבש וקפה. לאחר מכן ממשיכים לתצפית יפה עם בר קטן שבו אפשר להזמין משהו לשתות ואז חוזרים כלאומת שבאנו לויניאליס. חשוב להצטייד במים, קרם הגנה וכובעים לטיול הסוסים כי הרכיבה היא ברובה בדרכים לא מוצלות. ולזכור שזה מאוד מעייף וכואב אחר כך…
מערת האינדיאני והציור הפרה-היסטורי
אחרי ארוחת צהריים (ר' המלצות על מסעדות בהמשך הפוסט) ומנוחה קלה, תפסנו במרכז הכפר מונית עם הנהג פאצ'ו שלקח אותנו למערת האינדיאני וחיכה לנו שם. שימו לב שהמסלול אינו מעגלי, כך שצריך לבקש מהנהג שלוקח אתכם שיחכה לכם בצד השני (הם מכירים את הנוהל). הביקור במערה שווה ביותר! לא לפספס. הולכים במערת נטיפים קטנה ולא מאוד מתוחזקת ולאחר הליכה קצרה יורדים לסירה קטנה. הנהג שט בנהר ומסביר על הנטיפים במערה. ביחס למערות נטיפים אחרות שראינו בעולם היא לא מאוד מרשימה, אבל בכל זאת זה היה יפה ונחמד, וגם מפלט קריר מהחום ששרר בחוץ. לבסוף יוצאים מאיפה שהנהר יוצא מהמערה עד שמגיעים למפל קטן, שם יורדים מהסירה ומסתיים המסלול. מקובל לתת טיפ סמלי לנהג הסירה שלקח אתכם והסביר בדרך. ביציאה יש דוכני מזכרות עם דברים יפים ולא מאוד יקרים.
אזהרה! בקופה בכניסה למערת האינדיאני משלמים 5 קוק ומקבלים כרטיס שכולל כבר את העלות של השייט בסירה. הקופאית גם תגיד לכם שהסירה כלולה במחיר. בהליכה במערה בדרך לסירה עמד בחור שהציג את עצמו כעובד במקום וביקש מאיתנו כסף עבור השייט בסירה. עשינו את עצמנו לא מבינים והמשכנו ללכת ואכן כשהגענו לסירה הצגנו לנהג את הכרטיסים ועלינו בלי בעיה. אז תיזהרו מנוכלים!
כשיצאנו ממערת האינדיאני ביקשנו מפאצ'ו היקר שיקח אותנו לקיר הפרה היסטורי. זה לא באמת קיר שצייר האדם הקדמון, מדובר באומן שצייר על קיר ענקי בשנות השישים. בציור רואים יצורים המייצגים את האבולוציה של העולם. אפשר להיכנס לאתר עצמו ולראות את הציור מקרוב אבל חבל על הכסף. רוב התיירים עוצרים בנקודה מסוימת בשביל להצטלם וממשיכים הלאה. פאצ'ו הנהג, שכבר הכיר את הנוהל, שאל אותנו אם אנחנו רוצים רק להצטלם ועצר לנו בנקודה אסטרטגית. הוא לא היה היחיד, אז אנחנו מניחים שרבים עושים זאת. זה נחמד רק אם יש לכם זמן, לא מעבר לזה. על כל הסיבוב הזה שלקח כשעתיים פאצ'ו גבה מאיתנו 16 קוק.
ויניאליס – המלצות
לאחר שסיפרנו לכם על החוויה שלנו, הגיע הזמן לכמה טיפים:
1. טיולים ואטרקציות – מלבד מה שאנחנו עשינו יש אפשרויות רבות לטיולים בעמק ויניאליס. אפשר לקרוא בספר לונלי פלנט, או בבלוגים נוספים ולשאול את בעלי הקאסה מה האפשרויות. בכיכר המרכזית יש דוכני תיירות בהם אפשר להזמין טיולים ופעילויות שונות. המחירים היו אותו דבר כמו שהציעו לנו בקאסה.
2. אינטרנט – הכיכר המרכזית היא גם כיכר האינטרנט, זאת שליד הכנסייה והקאסה דה לה מוסיקה. הקליטה הייתה טובה.
3. הגעה לויניאליס ויציאה לערים אחרות – אנחנו הגענו מהוואנה בקולקטיבו. אפשר גם להזמין מונית פרטית ויש גם אוטובוסים של חברת ויאזול (Viazul) שמגיעים לשם. בסמוך לכיכר המרכזית יש דוכן של ויאזול שם אפשר לקנות כרטיסים לערים אחרות כמו טרינידד. באתר האינטרנט שלהם תמיד מופיע כאילו אין כרטיסים אבל אם תתייצבו במקום ותבקשו לקנות כרטיסים למחר תגלו שיש. המחיר לטרינידד היה מאוד קרוב למה שהציעו לנו בקאסה על קולקטיבו ולכן בחרנו בקולקטיבו אבל זה באמת לא משנה כל כך.
4. התניידות בתוך הכפר – בגדול הולכים ברגל כי הכל קרוב. יש מוניות שאפשר לקחת למקומות מחוץ לכפר עצמו כמו מלון לוס ג'זמינס, מערת האינדיאני והציור הפרה היסטורי. המחירים יחסית אחידים, לא הצלחנו להתמקח ולהוריד אותם.
5. בנק – יש אחד במרכז העיר בסמוך לכיכר המרכזית, אבל לא התנסינו בהחלפת כסף או הוצאת כסף שם אז לא יכולים לחוות דעה.
מסעדות בויניאליס
באופן כללי כל מה שאכלנו בויניאליס היה מאוד טעים, ואפילו הופתענו שאנשים אומרים שאי אפשר למצוא אוכל טעים בקובה. אז אפשר! אלו המסעדות בהם אכלנו ועליהם אנחנו ממליצים:
3J – בר מסעדה שמגיש טאפאס וקוקטיילים מצוינים. האוכל והשתיה היו נהדרים, השירות היה אדיב ומהיר והאווירה במקום הייתה נעימה. מושלם לארוחת צהריים קלילה או כבילוי ערב. בערב השני שלנו בויניאליס הלכנו לשם לשתות וברמקולים התנגנה מוסיקת רוק מערבית (קווין וכאלה), חוויה מרעננת מכל הסלסה והרגאטון שהספקנו לשמוע קודם לכן.
Rompiendo Rutina – התיירת האמריקאית שפגשנו בקאסה דה לה מוסיקה המליצה לנו על המסעדה הזאת שלא הופיעה בשום בלוג שקראנו או בספרים. כשהגענו לשם היינו קצת סקפטיים כי המקום נראה במבט ראשוני לא משהו, אבל כשהאוכל הגיע ממש התבדינו. האוכל פשוט ובסיסי אבל מאוד טעים ובעיקר מאוד זול. אכלנו ארוחה שלמה כולל שתייה ב-11 קוק בלבד! ראינו גם מקומיים אוכלים שם שזה תמיד סימן טוב למקום אותנטי. המסעדה נמצאת ברחוב צדדי ולא על הרחוב הראשי כך שנחשפים גם קצת לכפר עצמו. הכל ביתי וטרי מאוד. מומלץ.
El Olivo – אחת המסעדות המפורסמות בויניאליס, ומכיוון שממליצים עליה בכל מקום יש תור ארוך בכניסה. המסעדה נמצאת במרכז הרחוב הראשי. המחירים קצת יותר גבוהים מבדרך כלל אבל לא באופן משמעותי. המסעדה מתיימרת להיות יוקרתית, המלצרים לבושים היטב ומציגים טקסים וריטואלים של מסעדת יוקרה, אבל בגדול זה לא באמת משתווה למסעדות יוקרתיות בסטנדרטים שלנו. המנות היו גדולות ולקוחות ממטבחים מערביים כמו המטבח הצרפתי והאיטלקי. היו גם מנות מיוחדות עם רכיבים שלא מוצאים הרבה בקובה כמו ברווז למשל. יש תודעת שירות גבוהה. אם החלטתם ללכת לשם כדאי להתלבש בהתאם.
זוהי החוויה שלנו בויניאליס, מקום קסום עם נופים מהממים ואווירה כפרית. ממליצים בחום לא לפספס את הפנינה הזאת בתכנון הטיול שלכם בקובה. אין ספק שהיא חקקה בזיכרוננו כמה חוויות נעימות מאוד. בפוסט הבא נספר לכם על החוויה שלנו ביעד הבא בקובה – העיירה הציורית טרינידד. עד אז, אם יש לכם שאלות או אם פספסנו משהו ותרצו להוסיף – מוזמנים לכתוב כאן בתגובות ואנו נשתדל לענות ולסייע ככל הניתן.
לקריאה על חוויות נוספות שלנו מקובה לחצו כאן.
מצורפת כאן מפה ששימשה אותנו במהלך הטיול. מה שמסומן בצבע אלו מקומות שאנחנו ממליצים עליהם מחוויה אישית. מה שמסומן באפור אלו המלצות שאספנו מאחרים במהלך ההכנות לטיול אך לא ביקרנו בהם ולכן לא יכולים לחוות עליהם דעה בעצמנו.
