בפוסט הקודם נתנו לכם טיפים לטיול באזור זלצבורגלנד שבאוסטריה, במסגרת החופשה שעשינו עם רכב שכור באלפים האוסטריים. בפוסט הזה נפרט יותר על האתרים והאטרקציות שבהם ביקרנו בטיול שלנו, וניתן לכם המלצות איך לתכנן את הימים והמסלולים באזור זלצבורגלנד. כמובן שזו רק החוויה שלנו, ויש אינספור דברים לעשות באזור. אנחנו ממליצים על המקומות שבהם ביקרנו ומספרים על החוויה שלנו. תתכננו מה שמתאים עבורכם בעונה בה אתם מטיילים.
יום 1 – מפל גולינגר ונקיק למרקלאם
יצאנו בבוקר מהעיר זלצבורג, ואחרי עצירה קצרה במתחם הקניות ארנה בפאתי העיר שם הצטיידנו בביגוד חם וציידה לדרך, נסענו לתחנה הראשונה שלנו באזור זלצבורגלנד – מפל גולינגר.
הנוף המרהיב בדרך כבר בישר את הבאות, והדרכים הצדדיות בין השדות הירוקים והכפרים היפים היו פתיחה טובה לטיול. בכניסה למסלול הקצר למפל יש מספר חניונים, התשלום (5 יורו) הוא באמצעות מכונה אוטומטית שנמצאת בביתן קטן בכניסה. בביתן יש גם מכונות אוטומטיות של שתיה וחטיפים, ושירותים נקיים ומסודרים. מהחניה יוצא שביל שעולה עד הכניסה למסלול. כרטיס כניסה למפל גולינגר עולה 5 יורו לאדם.
מסלול ההליכה למפל גולינגר קצרצר ונעים בטבע. בדרך היו שיחי פטל עם פירות טעימים, עצים יפים ורעש של מים זורמים. המפל מאוד מרשים ויפהפה וכיף לשבת על אחד הסלעים ולהינות מהטבע ומהשקט שסביב. חשוב להגיע עם ביגוד חם או מעילי גשם ועם נעליים מתאימות למים, כי בקרבת המפל קריר ורטוב. למיטיבי לכת, המסלול ממשיך בעלייה עד לראש המפל. אנחנו ויתרנו וחזרנו באותה הדרך לאוטו. סך הכל בילינו במסלול כשעה.
ממפל גולינגר המשכנו למסלול נוסף – נקיק למרקלאם. הכניסה לחניון צרה ונסתרת, וקל לפספס אותה אז צריך להיות חדים. בכניסה למסלול יש שולחנות שבהם ישבנו לפיקניק. החניה חינם, והכניסה למסלול עולה 6 יורו לאדם.
המסלול של נקיק למרקלאם יחסית קל ולוקח כחצי שעה לכל כיוון פלוס מינוס. הוא עובר על גשרי עץ תלויים לאורך הנקיק כשהנחל עובר למטה בין המצוקים. במסלול יש מדרגות ובחלק מהמקומות השביל מאוד צר, כך שהוא אינו מתאים עם עגלות או למי שמפחד מגבהים. המסלול אינו מעגלי והולכים בו הלוך-חזור. כשהגענו לקצה המסלול התחיל לרדת גשם כך שנאלצנו לחזור רטובים. זה קצת העיב על החוויה כי המסלול הופך חלקלק, אבל בסך הכל זה מסלול כיפי ומאוד יפה.
יום 2 – הר דכשטיין והעיירה הלשטאט
את הבוקר התחלנו בתצפית רכס הרי דכשטיין. זהו רכס הרים גבוה עם מספר פסגות באזור זלצבורגלנד. ישנן שתי עליות לתצפית על רכס דכשטיין, האחת מכיוון הלשטאט וידועה בתצפית ״חמשת האצבעות״, והשנייה היא מכיוון שלדמינג וידועה בתצפית ״המדרגות לשום מקום״. בכל אחת יש דברים אחרים לראות ולעשות, אין מעבר בין השתיים והנסיעה בניהן ארוכה (מקיפים את הרכס). לכן כדאי לבחור אחת מהן, או לתכנן יומיים לביקור ברכס דכשטיין.
אנחנו עלינו לתצפית מכיוון הלשטאט. התחזית הראתה שיהיה יום מעונן וגשום וזה מה שהיה, ובדיעבד לא היה כדאי לעלות להר באותו יום. חשוב לשים לב למזג האוויר ולתכנן בהתאם כי חבל על הזמן ועל הכסף. ישנם סוגי כרטיסים שונים המקנים כניסה לאטרקציות שונות על ההר, וכל אחד במחיר קצת שונה אז כדאי להתעדכן באתר לגבי המחירים והאפשרויות השונות. אנחנו קנינו כרטיס משולב שבו יש כניסה למערת הקרח בתחנת הרכבל הראשונה ולתצפית חמשת האצבעות והתצפיות שסביבה בפסגת ההר בתחנת הרכבל העליונה. לצערנו נהנינו רק ממערת הקרח אבל לא יכולנו להנות מהתצפיות שבפסגת ההר בגלל מזג האוויר והעננים.
בתחנה הראשונה בה נמצאת מערת הקרח יש הליכה של כ-20 דקות עד הכניסה למערה בעלייה מטורפת שהיא ממש קריעה, אז כדאי להתכונן מראש במיוחד אם אתם לא בכושר כמונו ולקחת מספיק זמן ספייר. למתקשים בהליכה זה עלול להיות בלתי אפשרי. במערה עצמה הסיור הוא כשעה עם מדריך שמסביר בגרמנית ובאנגלית ומחלק חוברת עם הסברים בעברית. גם בתוך המערה המסלול כולל המון מדרגות ואיננו קליל. בתוך המערה קר מאוד (מערת קרח, בכל זאת) אז מומלץ להצטייד בביגוד חם ובנעליים סגורות. הקטע האחרון במערה מרשים מאוד, ובו עוברים בין אולמות שונים מוארים עם מיצגים אורקוליים. אחר כך יורדים חזרה את הדרך התלולה עד לתחנת הרכבל.
למרות שלא הייתה ראות מתאימה לתצפית בכל זאת עלינו לתחנה השנייה עם הרכבל וישבנו במסעדה לאכול שטרודל תפוחים וקייזרשמירן שזה סוג של עוגה מפורקת. הקינוחים והשתייה החמה ריככו קצת את הבאסה מזה שלא נהנינו מהתצפיות.
אחרי הביקור ברכס דכשטיין נסענו להלשטאט – אחת העיירות המפורסמות והתיירותיות ביותר באוסטריה, שהמראה הציורי שלה מופיע על כל הגלויות ובכל תמונות האינסטגרם של המטיילים בחבל זלצבורגלנד. צריך לקחת בחשבון שהעיירה מאוד מאוד תיירותית, ויש בה עומס מבקרים כך שכדאי לכוון להגיע באמצע השבוע ובשעות פחות עמוסות. ישנם מספר חניונים בכניסה להלשטאט, שכן הכניסה עם רכב לעיירה עצמה אסורה. חנינו בחניון P2 (התשלום של 9 יורו ל-4 שעות הוא דרך מכונה אוטומטית ביציאה) והסתובבנו בעיירה ברגל. ליד החניון ישנו פוניקולר העולה למכרות המלח – חוויה שנראית לנו נהדרת למשפחות למרות שלא עשינו אותה.
מומלץ להקדיש לעיירה הלשטאט כמה שעות, שבהן מסתובבים בעיירה, קונים מזכרות ויושבים באחת המסעדות על גדת האגם. אנחנו מאוד ממליצים גם לעלות לנקודת התצפית היכן שמצלמים את התמונה המפורסמת, ומשם להמשיך ברגל לכנסייה ולבית הגולגלות שנמצא בבית הקברות בסמוך לכנסייה. הכניסה עולה 1.5 יורו לאדם וזה מראה מאוד מיוחד, וגם הנוף מהכנסייה שווה את העלייה הקשה למעלה. מומלץ גם לעצור לאורך האגם בנקודות שונות ולהינות מהנוף על העיירה מזוויות אחרות.
בהלשטאט עצמה יש הרבה מסעדות ובתי קפה, אחר הצהריים הם היו פתוחים אבל הגישו תפריט מצומצם. אכלנו על שפת האגם שניצל ודג פורל שהיו טעימים מאוד. העיירה קצת ממוסחרת ועמוסה בתיירים. יש הרבה דוכני מזכרות וכל דבר עולה כסף, כולל השירותים שהיו הכי יקרים ששילמנו בטיול – יורו לאדם לביקור בשירותים.
יום 3 – אגם גוסאו, טירת הוהנוורפן ונקיק ליכטנשטיין
קמנו לבוקר עם מזג אוויר בהיר יותר מיום קודם ויצאנו לאגם גוסאו המרהיב ביופיו, שנמצא בין רכסי ההרים ומימיו שקופים ורגועים. מומלץ לעלות עד למעלה לחניון הכי גבוה ואם אין שם חניה לרדת למטה לחניונים רחוקים יותר. מהחניון יש עליה במדרגות ואחר כך לאורך הכביש עד לאגם. בסמוך לאגם יש מבנה קטן עם אוכל ומזכרות וגם שירותים.
סביב האגם יש שביל הליכה מסודר שמקיף אותו. הלכנו חלק ממנו וירדנו גם למים קצת, אך לא נכנסנו כי היה קר והמים קרים. היו במקום צוללנים אמיצים שצללו במים הקרים וצפינו בהם, והייתה שם גם תזמורת כלי נשיפה שניגנה ושמעו אותה לכל אורך האגם. זו הייתה אווירה ממש פסטורלית ומיוחדת לשמוע צלילי קרן-יער במקום המקסים הזה.
היינו שם כשעה לשטוף את העיניים ולהינות מהשקט וחזרנו בחזרה לאוטו.
מאגם גוסאו נסענו לטירת הוהנוורפן שנמצאת מעל העיירה ורפן. הטירה עצמה גדולה ומרשימה ומתוחזקת מאוד יפה. לאחר שחונים בחניון למטה עולים בפוניקולר למעלה לטירה. כרטיס הכניסה עולה 15 יורו לאדם וכולל את המעלית, סיור של כ-45 דקות בטירה עצמה (שלא ניתן לעשות עצמאית) היוצא בכל שעה עגולה, ומופע עופות דורסים שמתקיים מספר פעמים ביום. כשהגענו המופע כבר כמעט נגמר. סך הכל נראה די כמו התעללות בציפורים המסכנות, ולא התחברנו לרעיון.
חזרנו לרחבה המרכזית של הטירה בזמן להתחלת הסיור, שמלווה במכשירי אודיו גייד עם הסברים מוצלחים מאוד בעברית. המדריכה דיברה גרמנית בלבד. ההליכה בטירה מלווה בעלייה של הרבה מדרגות ומעלים עם שיפועים חדים ומאוד לא מתחשבים. מעייף… במהלך הסיור עולים גם למגדל הפעמון משם יש נוף מהמם על וורפן והאזור. סך הכל בילינו בטירה כשעתיים. יש במקום גם דוכני מזון עם ספסלים ושולחנות, שירותים מסודרים ומזכרות. מומלץ אחרי הסיור בטירה לעשות סיבוב עם הרכב בעיירה וורפן ולתצפת על הטירה הנישאת מעל העיירה מזווית קצת שונה. בעיירה עצמה יש סופרמרקט, מסעדות, בתי קפה וחנויות נוחות שונות.
מהטירה המשכנו בנסיעה לנקיק ליכטנשטיין, אחד המסלולים התיירותיים הפופולאריים באזור זלצבורגלנד. מכיוון שהוא יותר תיירותי הוא גם הרבה יותר מוסדר מנקיק למאר, ומצד שני פחות מרגישים הליכה בטבע כי המסלול ״מהונדס״ עם גשרים, מנהרות בתוך הסלע והמון המון המון (נחשו…) מדרגות! גם כאן החניונים ממוספרים בסדר יורד וכדאי להמשיך עד הכניסה ולחנות בחניון הכי קרוב שבו תמצאו מקום. בכניסה יש שירותים וספסלים, שם עשינו פיקניק קצר לפני שהתחלנו במסלול. מהכניסה יש שביל הליכה של כ-500 מטר עד לקופות הכניסה, שם יש גם מסעדות ודוכני מזכרות. כרטיס עלה 10 יורו לאדם. בתוך הנקיק קר מאוד ורטוב אז כדאי להתלבש בהתאם. הרצפה רטובה וחלקה אז חובה(!) נעלי הליכה טובות ורצוי לא מחליקות.
רוב המסלול של נקיק ליכטנשטיין עובר על גשר תלוי או ממש בשביל חצוב בתוך הנקיק. אחד האלמנטים המפורסמים במסלול הם מדרגות הספירלה המובילות לתוך הנקיק. העלייה אליהן קצת קשה ואז יורדים בהן לתוך הנקיק, ובחזור עושים הפוך – עלייה קשה מאוד במדרגות וירידה במסלול חזרה לחניה. אז בכל מקרה יש עלייה קשה בשני הכיוונים. הנחושים שבניכם יגיעו לגולת הכותרת בסוף המסלול והוא המפל האדיר מלא במים שוצפים. בדיעבד, מסלול מרהיב ומפל יפה ששווים את המאמץ. בפועל, במסלול עצמו לא הפסקנו לקלל ולקטר… למרות ה״אינסטגרמיות״ המפתה של הנקיק, זהו לא מסלול קל, אז תשקלו בכובד ראש אם אתם מוגבלים בהליכה או מטיילים עם ילדים קטנים.
משם המשכנו למלון שלנו בעיר צל אם סי (או זל אם סי) שנמצאת כבר בטירול – חבל ארץ הנושק לזלצבורגלנד. בפוסט הבא נספר לכם על החוויות שלנו מטירול ומבירת האזור אינסברוק. מוזמנים לקרוא על כל החוויות שלנו מאוסטריה כאן.
