יומן מסע ביפן – פרק 9 – האלפים היפניים

ביומן המסע שלנו אנחנו מספרים על טיול של חודש שעשינו ביפן. בשבוע הראשון בטיול חווינו בעיקר חוויה אורבנית בערים הגדולות של האי המרכזי – טוקיו, קיוטו ואוסקה. בפרק הקודם סיפרנו לכם איך הגענו לעיירה קנזאווה שממנה יוצאים לטיולים באזור, שם תקף אותנו מזג אוויר סוער במיוחד. אחרי שהסערה עברה, יכולנו לצאת (סוף סוף) לטיול ברכב שכור באזור האלפים היפניים.

אזור האלפים היפניים שמשתרע בין המחוזות Ishikawa ו- Gifu מספק הרבה אפשרויות לטיולים בטבע בנופים היפים של ההרים מסביב. בחורף האזור מושלג מאוד וחלק מהדרכים נסגרות, אבל בעונת הסתיו בה אנחנו ביקרנו יש נופים יפים ירוקים ובחלק מהמקומות אפילו רואים שלכת בצבעים יפים של צהוב, כתום ואדום.

השכרת רכב בקנזאווה

ערב לפני שתכננו לנסוע מקנזאווה אל האלפים היפניים, יצאנו לקחת את הרכב השכור מהסניף של טויוטה. הפקידה לא כל כך דיברה אנגלית, וניסתה להסביר לנו שיש בעיה. אחרי שכשלו נסיונותינו לתקשר עם הידיים וגוגל טרנסלייט, היא התקשרה למוקד שירות הלקוחות שלהם, שם היה נציג דובר אנגלית שהסביר לנו הכל וענה על שאלות. מסתבר שההזמנה אומרת שהם יכולים לבחור לנו את הרכב, ומה שהם בחרו לנו לא היה בדיוק מה שרצינו, ולכן היינו צריכים להוסיף סכום קטן וזניח על מנת לקבל את הרכב שרצינו. וככה, אחרי פינג פונג בינו לבינינו לבינה, בסוף הגענו להבנות וקיבלנו את הרכב שהזמנו מראש – טויוטה ויץ. היא סידרה לנו גם כרטיס ETC לכבישי האגרה והביאה לנו את כל המסמכים, וככה יצאנו ברכב חזרה למלון, נוסעים לאט ובזהירות ובצד השני של הכביש! OMG!

הסבר מפורט על איך משכירים רכב ביפן, טיפים ודברים שחשוב לדעת לגבי השכרת רכב ביפן יעלו בפוסט נפרד בהמשך.

האלפים היפניים – הדרך הלבנה

התכנית שלנו הייתה לנסוע את הדרך הלבנה – Hakusen Shirakawa-go White Road. מדובר בדרך נוף יפה במיוחד שעולה 1600 ין לרכב לנסוע בה. משך הנסיעה מקצה לקצה הוא כשעה, כאשר בדרך יש עצירות לתצפיות, מפלים ומסלולי הליכה בדרגות קושי שונות. מומלץ להקדיש לה כחצי יום לפחות.

כבר כשהגענו לתחנה הראשונה במסלול החל לרדת גשם שלא עזב אותנו במשך כל הנסיעה בדרך הלבנה. הכביש וההרים שסביב התכסו עננים וערפילים שהקשו לראות את הנופים ואת הדרך היפה שלפנינו ואכזבה רבה תפסה אותנו. לא ויתרנו והמשכנו במסלול הדרך הלבנה, אבל נעשה לכם ספוילר קטן – למחרת היום, אחרי שביקרנו בכפרים, החלטנו שאנחנו נותנים לדרך הלבנה עוד צ'אנס ועשינו חלק ממנה שוב! מזג האוויר כבר היה הרבה יותר טוב וזו הייתה חוויה מתקנת. בתמונות תוכלו לראות איך זה נראה ביום גשום וערפילי ובמזג אוויר טוב יותר 🙂

העצירה הראשונה שלנו (הגענו מכיוון האקוסן) הייתה במפל Ubagataki אליו עשינו מסלול הליכה של כחצי שעה. בדרך ירד גשם והמסלול היה חלקלק ככה שהיינו צריכים ללכת בזהירות. בהגיענו למפל גילינו מרפסת תצפית יפה ובה בריכת שכשוך עם מים חמים, וגם בריכת אונסן קטנה בה אפשר לשבת על ספסל ולטבול את הרגליים במים החמים מול המפל. כשבחוץ קר ויורד גשם, זו הייתה חוויה נהדרת לטבול במים החמים ולצפות במפל. במקום יש גם מבנה מקורה עם תאי הלבשה להחלפת בגדים ושירותים (בול פגיעה אבל נקי מאוד, כיאה ליפנים). הכל מסודר מאוד עם שילוט והסברים באנגלית. עלינו חזרה במדרגות לחניה והמשכנו במסלול.

העצירה הבאה הייתה מפל Fukube הגדול והמרשים אותו אפשר לראות מהחניה שבסמוך לכביש. המפל נראה כאילו יצא מתוך הענן, והערפל מסביב נתן אווירה מסתורית משהו. מפל מאוד גדול, יפה ומרשים. למחרת כשהגענו אליו מזג האוויר היה בהיר ויפה, וזכינו לראותו במלוא הדרו.

בהמשך עצרנו בנקודת התצפית Kunimi Observation שצופה על הכביש המתפתל ועל ההרים שמסביב. נופים עוצרי נשימה של 1100 מ' מעל פני הים. יש שם עמדת פיקניק קטנה ועלייה במדרגות לנקודת התצפית.

העצירה האחרונה שלנו הייתה כבר בקצהו של המסלול, האזור הגבוה ביותר בדרך הלבנה, Hakusan Observatory, שם השלכת הייתה בשיאה (בשל הגובה) והצבעים היו מרהיבים. כשעלינו לשם למחרת גם זכינו לראות קצת נוף שהיה מעורר השתאות.

פסטיבל סאקה בכפר שירקאווה גו

מבואסים ממזג האוויר יצאנו מהדרך הלבנה מוקדם מהצפוי והמשכנו לכפר שירקאווה גו. חנינו את הרכב בחניון שבכניסה (1000 ין) והתקדמנו דרך הגשר התלוי מעל הנהר אל הכפר. כבר מהכניסה אל הכפר יכולנו לשמוע את המוסיקה מתנגנת ולראות את המקומיים הולכים לכיוון המקדש.

במקדש Shirakawa Hachiman Shrine התקיים פסטיבל Doburoku. זהו פסטיבל המקדש את הכנתו של הנוזל הראשוני של הסאקה, אשר במסגרתו כהני הדת פותחים חבית ענקית של סאקה לא מסונן (הוא סמיך כמו דייסת אלכוהול) ומוזגים ממנו לסירים, אותם נושאות נשות הקהילה ומחלקות לבאי הפסטיבל. בפסטיבל היו בעיקר מקומיים, שעמדו בשורות-שורות כדי לטעום מן הסאקה המשובח.

מי שרוצה לבקר בפסטיבל ולטעום מהסאקה צריך לרכוש כלי קיבול קטן בו תוכלו לשתות את הסאקה (400 ין לאדם). השנה הפסטיבל התקיים ב-14 לאוקטובר, אך הוא ממשיך לאורך כל השבוע במקדשים שונים באזור הכפרים. במהלך היום יש אירועים ותהלוכות, אחר הצהריים יש את חלוקת הסאקה המסורתית ובערב יש מופעים הכוללים רקדנים ותחפושות. בזמן שהמתנו לסאקה היו מופעים עם שחקנים ורקדניות שרקדו ריקודים מסורתיים, עם תזמורת מסורתית שליוותה אותם. חוויה מדהימה ומיוחדת במינה, ופיצוי על היום הגשום שהיה לנו.

מלון אונסן מיוחד בלב האלפים היפניים

אחרי החגיגה בפסטיבל ושתיית משקה האלים – הסאקה הקדוש, נסענו למלון שלנו Gokasanso שנמצא בין הכפר שירקאווה גו לכפר איינוקורה. ניתן להגיע אליו ברכב בלבד. מדובר במלון בסגנון יפני מסורתי עם אונסן (בית מרחץ יפני). בכניסה מורידים נעליים ומתהלכים עם כפכפים של המלון. נתנו לנו לבחור את גודל היוקאטה שלנו (חלוק יפני).

לקחנו חדר בסגנון מערבי שהיה גדול מאוד ומרווח, ומאובזר למשעי. אבל… היו בו רק שירותים. איפה המקלחת? באונסן! בית מרחץ מסורתי בו רוחצים בעירום, בהפרדה בין גברים לנשים. עוד על החוויה שלנו באונסן היפני תוכלו לקרוא בפוסט שיוקדש לנושא בהמשך.

ארוחת הערב הוגשה בחדר האוכל של המלון והייתה בסגנון קייסקי – ארוחת טעימות יפנית שהוגשה בכלים קטנים ויפים ובהם כל מיני מטעמים מהמטבח היפני. חלקם טעימים יותר, חלקם טעימים פחות, אבל העיקר החוויה. גם ארוחת הבוקר שלמחרת הוגשה בסגנון דומה. רוב האורחים היו מקומיים או אסייתים, לא נתקלנו במערביים. הצוות דיבר אנגלית בסיסית מאוד אבל עשה מעל ומעבר כדי שיהיה לנו נוח ונעים. אנחנו ממליצים מאוד על המלון הזה אם אתם רוצים לחוות חוויה אותנטית של יפן האמיתית.

ביקור בכפרים איינוקורה וסוגנומה

קמנו בבוקר למזג אוויר טוב בהרבה מזה שהיה לנו אתמול, במלון האונסן שם אכלנו ארוחת בוקר בסגנון יפני מסורתי. יצאנו עם הרכב לסיבוב בין הכפרים של אזור האלפים היפניים. התחלנו בכפר איינוקורה שהיה הקרוב ביותר למלון שלנו, והמשכנו לכפר סוגנומה, שהוא כפר קטן יותר. שניהם קצת פחות עמוסים בתיירים משירקאווה גו, בעיקר מפני שההגעה אליהם דורשת רכב.

ביפן קיים מספר קטן יחסית של כפרים המשמרים את אורח החיים היפני המסורתי, עם סגנון הבנייה המסורתי. הבתים בכפרים בנויים מעץ ובמבוק, ללא מסמרים, כאשר הגגות מסודרים בצורת משולש עם זווית חדה. ממש כמו חיבור הידיים לתפילה. בין הבתים עוברים שבילי הליכה, ובסמוך להם שדות חקלאיים וגינות ירק. בחורף האזור מתמלא שלג, והגגות המשוננים מונעים ממנו להיערם על הבית. מעט מאוד מקומיים חיים בכפרים הללו וכיום הם בעיקר משמשים כיעד תיירותי. רבים מהבתים הוסבו למוזיאונים המספרים על ההיסטוריה של הכפר ומדגימים את חייהם של החקלאים באזור. ישנם גם דוכני מזכרות רבים. מומלץ להקדיש לביקור בכפרים בין חצי יום ליום שלם.

הכפר איינוקורה הוא הבינוני מבין הכפרים שביקרנו. מחנים את הרכב בחניון שבכניסה (500 ין) ויוצאים להסתובב בו רגלית. בחניון יש שירותים, מכונות אוטומטיות, וגם דוכן מאויש קטן עם מזכרות. ראשית, עלינו לנקודת התצפית שממוקמת במרחק הליכה של כעשר דקות במעלה הכפר (השביל יוצא מהחניון). השביל היה בוצי וחלקלק בשל הגשמים. נהנינו מאוד מהתצפית היפהפיה על הכפר, וירדנו חזרה להתסובב בכפר עצמו.

המשכנו בכביש מאיינוקורה לכיוון שירקאווה גו, ועצרנו בכפר סוגנומה. חניית הרכבים נמצאת ממש בסמוך לכביש הראשי, שנמצא במפלס גבוה של ההר. גם שם שילמנו 500 ין על החניה. בכדי להגיע אל הכפר עצמו ניתן לרדת בשביל מתפתל ממעלה ההר עד למטה, או לחלופין לרדת במעלית אל מנהרה המובילה אל הכפר. גם כאן תמצאו בחניה שירותים נקיים ודוכן מזכרות עם ברושורים המסבירים על הכפר. הכפר סוגנומה קטן מאוד ומקסים ביופיו. יש בו אווירה מעט אותנטית יותר מפני שמגיעים אליו פחות מטיילים. הלכנו גם למקדש הקטן בכפר. הכל מאוד פסטורלי, ירוק ויפה.

מהכפר סוגנומה המשכנו ברכב לכיוון שירקאווה גו, אך בניגוד לאתמול במקום להיכנס לכפר עצמו החלטנו לעלות בכביש צדדי המקיף את הכפר ועולה לנקודת תצפית על שירקאווה גו ממנה ניתן לראות את הכפר ואת כל האזור. החניה כאן חינמית, וגם נקודת התצפית, אך במרכזה עמדה גברת עם חצובה ומצלמה שמצלמת את התיירים. אם תרצו את הנקודה השווה ביותר לצילום – תצטרכו לשלם כסף. מי שרוצה להתרשם מהנוף ולצלם מסביב לא יכול להשתמש בחצובות (כדי לא לגנוב לה את הפרנסה). קצת מרגיז, אבל לא נורא. הצטלמנו והמשכנו לכיוון הדרך הלבנה כדי לעשות חוויה מתקנת מהיום הקודם.

אחרי שנהנינו מהדרך הלבנה (בשנית), הערב החל לרדת ואנחנו המשכנו בנסיעה לעיירה טקיאמה, ולאחד המלונות הכי מגניבים וכיפים שהיו לנו בטיול. בפרק הבא של יומן המסע נספר לכם על מלון האונסן שישנו בו בטקאימה, ועל החוויה הנהדרת שהייתה לנו שם להסתובב באופניים בין שווקי האיכרים והרחובות הציוריים של העיירה, שרק הספיקה להירגע מהפסטיבל המפורסם שמתקיים בה בחודש אוקטובר.