בפרקים הקודמים ביומן המסע של הטיול שלנו ביפן, סיפרנו לכם על הנחיתה הכאוטית בטוקיו ועל הנסיעה מטוקיו לקיוטו והאווירה שהתחלפה לה מהרעש והצלצולים של טוקיו לאותנטיות הרגועה של קיוטו.
בפרק זה של יומן המסע אנחנו מתחילים את הביקור שלנו בקיוטו בשוק נישיקי, פוגשים חברים מהארץ לארוחת ערב בסמטת פונטוצ'ו, קמים מוקדם (מדי) לבקר במקדש פושימי אינארי ובעיירת הסאקה פושימי, ומקנחים באחת ממסעדות הסושי הטובות שאכלנו בהן ביפן.
שוק נישיקי – אוכל רחוב במרכז קיוטו
לאחר התמקמות קצרה במלון, אנחנו יוצאים לתחנה הראשונה שלנו בקיוטו – שדרת הקניות המקורה טראמאצ'י Teramachi. בשדרה זו יש מגוון חנויות מסוגים שונים, כולל מזכרות, כלי קרמיקה, חפצי נוי, חנויות בגדים ועוד. נחזור לשדרה הזאת בהמשך הביקור בקיוטו בסיור שלנו עם שירי.
כשהגענו לשם בשעת הצהריים המקום היה שוקק חיים, ואנחנו היינו רעבים אז התקדמנו אל שוק נישיקי Nishiki Market. השוק מתמחה בדגים ופירות ים, אבל יש בו המון דוכנים של אוכל רחוב ושל פרודוקטים יפניים מיוחדים. את הדברים הכי הזויים ומוזרים תמצאו שם – ירקות משומרים ומומלחים, יצורים מן הים שמעולם לא ראינו ולא טעמנו, ממתקים יפניים מסוגים שונים שאנחנו לא מכירים. הכל חדש, מוזר ולא מוכר.
הצבעים, הקולות, הטעמים והריחות – הכל מתערבב לחוויה אמיתית של שוק יפני. זה נכון, המקום איבד מהאותנטיות שלו בעקבות התיירים ויש בשוק גם הרבה חנויות מזכרות ודברים תיירותיים יותר. המוכרים מדברים אנגלית, השילוט עם הסברים באנגלית ויש שלטים גדולים שמזכירים לכם שצריך לאכול בדוכן עצמו ואסור לאכול ברחוב. גם אם קניתם משהו טייק-אוואי תצטרכו לעמוד לצד הדוכן ולסיים לאכול לפני שתוכלו להמשיך הלאה לדוכן הבא (אז קחו את הזמן).
מה אכלנו כאן? מה לא! שרימפס בטמפורה ותמנון על מקל, רוני אפילו אכל בייבי תמנון שיש לו ביצה בתוך הראש (נראה דוחה אבל הוא טוען שזה טעים), טקויאקי שזה כדורי בצק ממולאים חתיכות תמנון (כמו שאתם רואים יש פה דפוס), קרקר מדג בס, קרקר מאורז מותפח, ממתק מוצ'י ממולא מחית שעועית וגלידת מאצ'ה ירוקה! קנינו גם מזכרות ומתנות על הדרך בשוק עצמו וגם בשדרת טראמצ'י בדרך חזרה למלון לשנ"צ.
מלון בקיוטו
המלון שאנחנו ישנים בו בקיוטו הוא Hotel Vista Premio Kyoto והוא פשוט מושלם! החדר מרווח יחסית ליפן, והוא מעוצב בסגנון אותנטי ויפה ומאובזר למשעי. בעיקר מה שטוב במלון הזה הוא המיקום הנהדר שלו, בין הרחוב הראשי עם הקניונים הגדולים לבין אזור גיון. הכל במרחק של עד עשר דקות הליכה – סמטת פונטוצ'ו, הנהר, תחנת הרכבת וכל אזורי הבילוי. בסמוך למלון יש מספר מסעדות מצוינות, כמו מסעדת הסושי המקומית הצמודה למלון. הצוות של המלון מאוד אדיב, דובר אנגלית מצוינת. ירד לנו קצת גשם במהלך הביקור והמלון סיפק מטריות בהשאלה בחינם. כשרצינו לאחסן את המזוודות לא הייתה בעיה בכלל. אנחנו ממליצים על המלון הזה בחום לכל מי שמטייל בקיוטו.
המלון שלנו בקיוטו
בילוי ערב בקיוטו – סמטת פונטוצ'ו
בערב פגשנו חברים שנמצאים ביפן בירח הדבש שלהם – ליאב ונדב, ויצאנו איתם לארוחת ערב במסעדת יאקיטורי (שיפודים יפניים) בסמטת פונטוצ'ו Pontocho שחלונותיה פונים אל תעלת המים העוברת לאורכה של הסמטה. בסמטת פונטוצ'ו והסמטאות החוצות אותה תמצאו עשרות מסעדות, ברים ואיזיקיות (בר יפני). בשעות הערב האזור שוקק ומלא באנשים שבאים לסעוד ולבלות.
המסעדה הייתה טובה, האוכל היה טעים אם כי קצת מונוטוני (שיפודים של כל מיני דברים מטוגנים בשמן עמוק – בשר, דגים, ירקות). הלכנו על תכנית שלפיה אוכלים כמה שיפודים שרוצים עד שאומרים להם לעצור ואז משלמים לפי כמות השיפודים שנשארו בכוס אחרי שאכלנו אותם. ארוחת ערב לשני זוגות כולל שתייה עלתה 19,250 ין.
מסעדת יאקיטורי בקיוטו
לפני שחזרנו למלון עשינו עצירה בפמילי מארט (קונביני) וקנינו אוכל אותו שמנו במקרר של המלון למחר, מפני שידענו שנקום מוקדם למקדש פושימי אינארי. זה פתרון מאוד מומלץ למי שרוצה לצאת מוקדם לטיול ולא להתעכב על ארוחת בוקר. האוכל בקונביני טרי וטעים מאוד ויש מגוון גדול יחסית. אהבנו את זה מאוד.
מקדש פושימי אינארי ועיירת הסאקה פושימי
יצאנו מוקדם בבוקר ברכבת כחצי שעה לכיוון מקדש פושימי אינארי. מתחנת הרכבת הולכים כעשר דקות עד שמגיעים לכניסה למקדש. התחלנו את המסלול בשעה שמונה בבוקר, כך שלא היו איתנו הרבה מבקרים ואפשר היה ליהנות מהשבילים ומהשערים האדומים יחסית בפרטיות בלי המוני אנשים. כשיצאנו משם כבר היה מאוד עמוס במקום כך שאנחנו ממליצים בחום להגיע מוקדם בבוקר, ככה גם פחות עמוס וגם פחות חם.
מקדש פושימי אינארי מוקדש לאלת האורז אינארי, שהיא גם אלת החקלאות ועל פי המסורת גם מסייעת בפרנסה, ועוזרת בעסקים. לכן בתי עסק ואנשי עסקים תורמים שערי טורי למקדש. כיום מדברים על כאלף שערים שממוקמים בשבילים שלאורך ההר. אנחנו ממליצים להתחיל בטיפוס למעלה עד איפה שאתם יכולים ולצלם לאורך הדרך. הירידה הינה בשביל אחר כך שאתם לא חוזרים על אותו המסלול, והיא מהירה יותר (זה נכון בכל המקדשים שהיינו בהם). סיימו את הביקור במקדש עצמו שנמצא בתחתית ההר, וחזרו לתחנת הרכבת. קחו בחשבון שהשירותים במקדש היו מלוכלכים ולא היו ספסלים לשבת. בתחנת הרכבת יש שירותים נקיים יותר.
ממקדש פושימי אינארי המשכנו ברכבת נסיעה של כעשרים דקות לעיירה פושימי, המתמחה בייצור סאקה. בעיירה ישנן כ-40 מבשלות סאקה המרוכזות באזור שנקרא Fushimi Sake District, אך מעט מהן פתוחות למבקרים. המבשלה הגדולה והידועה ביותר היא Gekkeikan, שם עשינו סיור במוזיאון בעלות של 400 ין לאדם, המסביר על תהליך ייצור הסאקה (יש הסברים גם באנגלית) כשבסופו זכינו לטעום שני סוגים של סאקה – האחד מתוק והשני חצי יבש, וליקר שזיפים (אומאשו). כולם היו טעימים מאוד, ולכן ביציאה רכשנו מספר בקבוקים. המחירים סבירים מאוד. רכשנו בקבוק סאקה במהדורה מיוחדת למרכז המבקרים ב-2200 ין, ובקבוק שיכר שזיפים ב-800 ין. מקבלים גם כרטיסי אשראי.
מהמוזיאון המשכנו להסתובב בעיירה ונכנסנו למבשלה נוספת בשם Kizakura Kappa, אך שם לא היו הסברים באנגלית ויצאנו די מהר.
לבסוף, הסתובבנו בשדרת הקניות המקורה Otesujidori עד שמצאנו מסעדת אודון קטנה שאכלו בה רק מקומיים. בכניסה מורידים נעליים. במסעדה היו שולחנות רגילים, ישיבה על הרצפה, וגם שילוב של שולחן רגיל כשהרגליים מתחת לשולחן ככה שזה סוג של חצי חצי – מאוד נוח. היה להם תפריט באנגלית כתוב בטוש שחור על נייר, ומלצרית אחת שהבינה אנגלית… הסתדרנו מצוין. אודון הן אטריות חיטה המוגשות במרק חם עם ירקות ובשר או טופו. היה טעים להפליא והאווירה הייתה אותנטית ונהדרת! אחרי ששבענו מהאודון, חזרנו חזרה ברכבת למרכז קיוטו ולמלון למנוחה קלה.
סושי מדהים בקיוטו
בערב יצאנו לטייל באזור Hanamikoji Dori, אזור עתיק יותר של העיר ובו בתי גיישות ומסעדות יוקרה. הרחובות מקסימים ביופיים ומלאים בפנסי רחוב אדומים. הבתים אף הם מקושטים בפנסים אדומים ולבנים המקנים למקום אווירה יפהפייה במיוחד בשעות הערב. משם המשכנו ברגל ל- Yasaka Shrine – מקדש שינטו שפתוח כל היממה והכניסה אליו חינם. בערב הוא מואר מאוד מאוד יפה. מאוד מומלץ לבקר בו גם ביום וגם בלילה. המקדש צופה על הרחוב הראשי של קיוטו והוא עמוס במבקרים, כך שתוכלו לשבת ולצפות בשילוב של החדש והישן בין המקדש לבין הרחובות הסואנים של העיר. הכביש הראשי המוביל אל המקדש מלא במסעדות, בתי קפה, ברים וחנויות, והוא שוקק חיים בלילה.
את ארוחת הערב אכלנו במסעדת הסושי KINBE הממוקמת ממש בצמוד למלון שלנו בקיוטו. הישיבה היא לאורך דלפק ארוך והטבחים עומדים בפנים ומכינים את הסושי ממש מול העיניים. המקום לא היה פאנסי בשום צורה, מסעדה רגילה לחלוטין, אבל הסושי היה ממש ברמה גבוהה, והמחיר סביר לחלוטין ביחס למסעדת סושי (הסגנון היקר יותר ביפן). היה במקום תפריט באנגלית והסושימן ששירת אותנו היה מאוד אדיב, נעים וסבלני לתיירים הקלולסים שנכנסו אליו…
המשך החוויה שלנו בקיוטו בפרק הבא של יומן המסע, בו נבקר בפגודת הכסף, נשתתף בטקס תה ונעשה סיור מודרך עם שירי ליבר מילוא באזור הגיישות של קיוטו. וזו רק תחילתו של מסע של חודש שעשינו ביפן!
